האם יש לחייב אישה שהתגרשה לאחר שמונה שנות נישואין, לשלם סכום של 175 אלף שקלים לאמו ואחותו של בעלה לשעבר, סכום אשר לפי טענת החמות והגיסה מהווה מחצית מהלוואות שונות שהעבירו לבני הזוג בתקופה שבה היו נשואים?
לאחרונה נדונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו תביעתן של האם והאחות להחזר הכספים מהאישה. לטענתן, הסכומים שהעבירו לבני הזוג ניתנו כהלוואה ולא כמתנה, ולכן הן זכאיות לקבל אותם בחזרה. מנגד טענה האישה כי כלל לא קיבלה כספים מחמותה וגיסתה, ואם ניתנו כספים כלשהם, הם הועברו במתנה.
בחינת הדברים הובילה למסקנת השופטת כי שתי התובעות כלל לא הוכיחו שנתנו סכומים כספיים לבני הזוג במהלך נישואיהם בסך הנטען, וגם הסכומים שכן הועברו - לא הוכח כי ניתנו כהלוואה. גם העובדה שהבעל הוא זה שביקש את הכסף ולא אשתו, והעובדה שבני הזוג העבירו לחשבונה של האם כספים להחזר המתנה, הובילו לדחיית תביעתן של החמות והגיסה במלואה. לאור תוצאת פסק הדין, הן חויבו לשאת בהוצאות האישה ובתשלום שכר טרחה לעורכי דינה בסכום כולל של 25 אלף שקלים.
התביעה הוגשה רק כנגד האישה, בעוד הבעל לא נתבע להחזיר כספים לאמו ואחותו
על פי טענותיהן של האם והאחות, כשנה לפני גירושיהם של בני הזוג, נתנה להם האם הלוואה בסכום של 250 אלף שקלים, ואילו האחות העבירה להם סכום של 99 אלף שקלים. הן תבעו מהאישה מחצית מסכומים אלו, מבלי שהגישו תביעה מקבילה גם כנגד הבעל ואף על פי שאישרו כי הוא עוד לא השיב להן את המחצית השנייה מסכומים אלו.
מאחר שמדובר היה לטענתן בשתי הלוואות נפרדות, בחנה השופטת באופן נפרד האם החמות הוכיחה שהעבירה כספים לאישה והאם הוכיחה שמדובר בהלוואה, וכן האם הגיסה העבירה כספים והאם אלו נחשבים להלוואה.
האם החמות הוכיחה שנתנה הלוואה לבנה וכלתה, והאם מדובר היה בהלוואה או מתנה?
בכל הנוגע לתביעת האם, היא טענה כי העבירה להם כספים לצורך רכישת דירה, אך היא לא הוכיחה כי האישה ביקשה ממנה הלוואה או שבכלל הייתה מעורבת בהסדר העברת הכספים בינה לבין בנה, אם היה הסדר כזה - כך לפי קביעתה של השופטת. בחקירתה היא הודתה כי מי שביקש ממנה כסף הוא בנה ולא כלתה.
עוד קבעה השופטת כי האם אמנם הציגה תדפיסים מחשבון הבנק שלה שלגרסתה מהווים הוכחה להעברת הכספים כהלוואה, אולם בפועל הם לא הוכיחו דבר. השופטת אף מתחה ביקורת על עדותה של האם, אשר לא הותירה בה רושם חיובי.
מכל מקום, גם אם ניתנו כספים לבני הזוג, קבעה השופטת, לא הוכח שמדובר בהלוואה אשר ניתן לדרוש בחזרה. זאת בין היתר מכיוון שהאם תבעה החזר רק מכלתה ולא מבנה, מאחר שהבן הוא זה שביקש את הכספים, לאור העובדה שבני הזוג הפקידו לחשבון הבנק שלה סכומים לצורך החזר ההלוואה והעובדה שהחמות לא ביקשה מכלתה להחזיר לה סכום כלשהו לפני שהגישה את התביעה כנגדה.
האם האישה קיבלה כסף מגיסתה?
בכל הנוגע לתביעתה של האחות, לטענתה אף היא העבירה הלוואה לבני הזוג ששימשה לרכישת זכויות בדירת מגורים. עם זאת, היא לא טענה כי אשתו של אחיה ביקשה ממנה שתלווה לה כספים ואף לא שסיכמה איתה על תנאים להלוואה.
את ההלוואה טענה שקיבלה בחזרה באמצעות אמה, אולם השופטת דחתה טענה זו מכיוון שלא הוצג כל מסמך שיוכיח את דבריה, ואף כי גרסתה אינה מתקבלת על הדעת ולא מתיישבת עם ההיגיון. מלבד זאת, קבעה השופטת כי עדותה של האחות לא הייתה אמינה, וכי לא השיבה לשאלות בטענה שהן לא רלוונטיות והרימה את קולה.
אם כן, קבעה השופטת, האחות הצליחה להוכיח כי העבירה סכום כספי לצורך רכישת הדירה על ידי בני הזוג, אולם הסכום הושב במלואו, ולכן אין צורך אפילו לקבוע אם מדובר בהלוואה או במתנה.
בניגוד לגרסתן של האם והאחות, גרסתה המהימנה של האישה התקבלה על ידי בית המשפט
בסיום דבריה דחתה השופטת את טענת התובעות כי גרסתה של האישה פתלתלה. היא קבעה כי דווקא האם והאחות הציגו גרסאות שהשתנו במהלך המשפט וסתרו את הגרסאות הקודמות, וכי נראה כי הבעל לשעבר הוא הרוח החיה מאחורי תביעתן, מבלי שהוא עצמו לא החזיר כל חלק מההלוואה הנטענת.
יש לך שאלה?
לעומת זאת גרסתה של האישה התקבלה כקוהרנטית ומהימנה, ולאור זאת התביעה נדחתה במלואה. בהתאם לתוצאות ההליך, הטילה השופטת על שתי התובעות לשלם את הוצאות המשפט של האישה בסכום של 25 אלף שקלים.
תמ"ש 40283-05-17