בתביעה לפיצויים שהוגשה אל בית משפט השלום בטבריה, דרשה התובעת להכיר בה כנפגעת תאונת דרכים בעקבות פציעתה ביד כנוסעת ברכב, כאשר דלת הרכב נטרקה על כף ידה וגרמה לה נזקי גוף חמורים. בעקבות הפציעה עברה ניתוח באצבעותיה בהרדמה כללית בבית החולים, ונותרה עם בעיות רפואיות באצבעות עד היום.


את התביעה הגישה כנגד נהג הרכב וחברת הביטוח שהעניקה לרכב כיסוי ביטוחי, ואילו חברת הביטוח לא חלקה על אחריותה לשלם לה פיצויים. עיקר המחלוקת בין הצדדים נעה סביב גובה הפיצויים המגיעים לאישה בעקבות פציעתה.


הפציעה ביד הדומיננטית גרמה לקשיים בתפקוד ובביצוע מגוון רחב של פעולות


בית המשפט מינה מומחה רפואי אשר בחן את מצבה של הנוסעת, וקבע כי נותרה לה הגבלה בתנועה ובתחושה באצבעות שנותחו, בידה הדומיננטית. גובה הפיצויים נקבע בהתאם לשיעור הנכות הרפואית והתפקודית שנקבעו לה בהתאם לחוות הדעת הרפואית, על פי קביעת שכרה לפני התאונה וחישוב הפסדי השכר לעבר ולעתיד, וכן עבור הוצאות רפואיות, עזרה מצד שלישי וכאב וסבל.


בניכוי התגמולים שקיבלה האישה מהביטוח הלאומי בעקבות התאונה, בסכום של 56,517 שקלים, קבעה השופטת כי סכום הפיצויים שהיא זכאית לקבל מחברת הביטוח עומד על סך של 146 אלף שקלים. נוסף לסכום זה תשלם חברת הביטוח גם שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט בסכום של כ-21 אלף שקלים.


הנכות התפקודית נקבעה בשיעור זהה לנכות הרפואית. כיצד קביעה זו השפיעה על הפיצויים?


נכותה הרפואית המשוקללת של הנוסעת נקבעה על שיעור של 26% על ידי הרופא שמונה על ידי בית המשפט, וזאת בעקבות נוקשות שנותרה במפרקיה, הגבלה בתנועה, בתחושה, וביכולת כיפוף באצבעות שנותחו. מלבד הנזקים שנגרמו לאצבעותיה, היא אינה סובלת מבעיות רפואיות אחרות.


האישה העידה בבית המשפט כי בעקבות פציעתה היא מוגבלת בכל עבודות הבית, וביקשה להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור גבוה יותר מזה שנקבע עבור נכותה הרפואית. חברת הביטוח טענה מנגד כי היא אינה סובלת כלל מנכות תפקודית.


בחינת הדברים הביאה את השופטת למסקנה כי פציעה בידה הדומיננטית של האישה בהחלט עלולה לגרום לקושי בביצוע עבודות ופעולות רבות. עם זאת, היא לא מצאה סיבה לסטות משיעור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי הרופא, והעמידה גם את שיעור הנכות התפקודית על 26%.


האישה לא עבדה לפני התאונה. כיצד נקבעו גובה שכרה והפסדי השכר שנגרמו לה בשל הפציעה?


בחינת עברה התעסוקתי של הנוסעת העלתה כי עבדה כמזכירה במשך שנתיים בעסק של דודה, אולם הפסיקה לעבוד כשנה וחצי לפני שנפצעה בתאונה. בחקירתה הנגדית הסבירה כי נישאה בגיל צעיר והיא מגדלת ארבעה ילדים קטנים, וזו הסיבה שאינה עובדת. לאור זאת טענה חברת הביטוח כי לא נגרמו לה כל הפסדי שכר בעבר, וכי אין כל אינדיקציה שבעתיד המצב ישתנה והיא תשתלב בעבודה כלשהי.


לצורך קביעת שכרה לעבר ולעתיד, התבססה השופטת על תלושי השכר שקיבלה בתקופת עבודתה, בסכום של 3,750 שקלים בחודש. בהתאם לקביעה זו, ומאחר שלא עבדה לפני התאונה, כמו גם במרבית שאר חייה, קבעה השופטת כי התאונה לא מנעה ממנה לבצע עבודה כלשהי. בנסיבות אלה קבעה השופטת כי לא מגיעים לה פיצויים עבור הפסדי שכר לעבר.


בכל הנוגע להפסדי שכר בעתיד, אף על פי שחברת הביטוח טענה כי כלל לא מגיעים לאישה פיצויים עבור הפסדי השכר, ולמרות העובדה שמדובר בעקרת בית שבקושי עבדה וללא כל אינדיקציה כי מצב זה צפוי להשתנות בעתיד, החליטה השופטת לפסוק עבורה פיצוי גלובלי עבור פגיעה בכושר ההשתכרות, בהתחשב בשיעור הנכות התפקודית שנקבע לה, בסכום של 140 אלף שקלים.


כמה פיצויים מגיעים לנוסעת עבור כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרה שקיבלה מבני המשפחה?


בשל העובדה שהאישה לא צירפה ראיות או מסמכים המוכיחים מה היו הוצאותיה הרפואיות לרבות נסיעות, אם כי העריכה שהוצאותיה הרפואיות הגיעו לסכום של 30 אלף שקלים, טענה חברת הביטוח כי לא מגיעים לה כלל פיצויים עבור ההוצאות הללו. השופטת הניחה כי אכן התובעת הוציאה כספים עבור הוצאות רפואיות שונות ונסיעות בעקבות התאונה, והחליטה כי מגיעים לה פיצויים בסכום של 6,000 שקלים.


בכל הנוגע לעזרה שקיבלה מבני המשפחה ובטיב הנכות שנגרמה לה, קבעה השופטת פיצויים בסכום של עשרת אלפים שקלים עבור עזרה מצד ג'. עבור כאב וסבל הוחלט כי היא זכאית לפיצויים בסך של 46,620 שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים


מסכום הפיצויים הכולל שהגיע לסך של 202,620 שקלים, קוזזו הכספים שקיבלה האישה מהביטוח הלאומי לאחר התאונה. בסופו של דבר חויבה חברת הביטוח לפצותה בסכום של 146 אלף שקלים, וכן לשלם לה את הוצאות המשפט בסכום של כ-21 אלף שקלים.

 

ת"א 8130-07-16