בית הדין האזורי לעבודה בירושלים חייב לאחרונה את החברה היבואנית של חנות הבגדים H&M בישראל, לפצות עובדת לשעבר אשר עבדה במשך שנתיים במספר תפקידים בחנות הבגדים שבקניון מלחה בירושלים.


תביעתה של העובדת כנגד מעסיקתה לשעבר כללה טענות שונות, ובין היתר טענה כי נאסר עליה לשבת במהלך העבודה ליד הקופה ובתאי המדידה, ואף כי במהלך ההפסקות לא ניתנה אפשרות לכל העובדים לשבת בשל מספר הכיסאות שסופקו להם. הנתבעת טענה מנגד כי עמדה בכל הוראות החוק, והציבה כיסאות תקינים לרווחת עובדי החנות.


בית הדין התייחס בחשדנות כלפי הסרטונים שסיפקה העובדת להוכחת טענותיה


ואולם, על פי העדויות והראיות שהצטברו, השתכנע השופט כי לא סופקו כיסאות לישיבה ליד הקופות ותאי המדידה וכי נאסר על העובדים לשבת. התובעת אף צירפה סרטונים שצולמו בסתר, ועל אף החשד כי מדובר בצילומים מגמתיים, מכלול הראיות הביאו את השופט למסקנה כי המעסיקה גם לא הציבה לרשות העובדים כיסאות לפי דרישות החוק וגם אסרה עליהם לשבת במהלך העבודה.


לא כל רכיבי התביעה התקבלו, אך בסופו של דבר נקבע כי העובדת תקבל 60 אלף שקלים פיצויים עבור הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה, עשרת אלפים שקלים עקב הפרת חוק הגנת השכר, וכן פיצויים עבור הלנת פיצויי פיטורין ואי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה בסכום של כ-5,000 שקלים. סך כל הפיצויים עומדים על 75 אלף שקלים. כמו כן תשלם המעסיקה לעובדת הוצאות שכר טרחה בסכום של עשרת אלפים שקלים.


העובדת קיבלה ייעוץ משפטי במהלך חופשת הלידה שבעקבותיו צולמו הסרטונים בחנות הבגדים


כחודש לאחר ששבה העובדת מחופשת הלידה, וכחודשיים לפני שהתפטרה לצורך טיפול בבתה התינוקת, היא אספה ראיות לאחר ייעוץ משפטי שקיבלה, ובין היתר סיפקה סרטונים המראים את אפשרויות הישיבה המוגבלות של העובדים בחנות הבגדים.


עובדי החנות נדרשים לבצע מספר תפקידים, ובין היתר עליהם לעבוד כקופאים ויועצי מכירות ולדאוג לסדר ולקפל את הבגדים שהושארו בתאי המדידה. העובדת טענה כי אמנם ליד כל קופה ניצב כיסא בר אחד, אך מכל מקום אסרו עליה לשבת עליו במסגרת העבודה וגובהו של הכיסא כלל לא אפשר לה לשבת ולבצע כראוי את תפקידה.


גם במסגרת תפקידה בקיפול הבגדים לא התאפשר לה לשבת, מאחר שלא היו כיסאות לישיבה ליד תאי המדידה. לעתים ישבה על הרצפה, על ארגז או על שרפרף לא מותאם. מלבד הסרטונים, לתמיכה בגרסתה הזמינה התובעת עובדת אחרת אשר הצהירה כי אכן לא סופקו לעובדים מקומות ישיבה.


האם הונהגה בחנות מדיניות האוסרת על העובדים לשבת?


בניגוד לטענות אלה, שלושת העדים שזומנו לעדות מטעם הנתבעת, וביניהם עובדת בחנות ומנהל החנות, טענו כי החברה דווקא מוודאת שהוראות החוק מקוימות כסדרן, כי החברה דאגה לספק כיסאות לעובדים, וכי אין כל בסיס לטענותיה של העובדת.


השופט קבע כי עבודתה של התובעת אפשרה ברובה ישיבה. הוא החליט לקבל את גרסתה של העובדת מאחר שנתמכה בסרטונים ובעדות העובדת מטעם התביעה, זאת על אף הזהירות המתבקשת בהערכת הראיות הללו, והאפשרות שהסרטונים ערוכים או מגמתיים.


גם עדותה של התובעת עצמה התקבלה כהגיונית לאחר שהשופט צפה בסרטונים. השופט קיבל את גרסת התביעה גם בנוגע לאיסור ישיבה בזמן פריקת סחורה, וקבע כי המעסיקה הפרה את החוק גם בשל איסור ישיבה ליד תאי המדידה. עם זאת, הטענות לגבי איסור ישיבה במחלקה עצמה ובהפסקות נדחו. על פי חומרת ההפרות, נקבע סכום הפיצויים על סך של 60 אלף שקלים.


בית הדין קבע גם פיצויים לדוגמה בשל הפרת חוק הגנת השכר


בתלושי השכר לא הופיע מספר תיק הניכויים של המעסיקה, ובחלקם לא צוין הוותק של העובדת. בתלוש אחד לא היה פירוט תשלום עבור שעות שבהן הייתה העובדת בבדיקות בהריון, ובתלושים אחרים לא פורטו דמי הנסיעות. כל אלו מפרים את חוק הגנת השכר, ובגין הפרות אלו קבע בית הדין לעבודה שהמעסיקה תפצה את העובדת בעשרת אלפים שקלים נוספים.

 

יש לך שאלה?

פורום הרעת תנאים והתעמרות בעבודה


כמו כן, נקבע כי העובדת זכאית לפיצויים עבור הלנת פיצויי הפיטורין בסכום של 3,167 שקלים, ופיצויים נוספים בסכום של 2,000 שקלים עקב הפרת זכות נוספת של העובדת - לקבל הודעה בכתב על תנאי העסקתה. לאור תוצאות פסק הדין, חויבה המעסיקה לשאת בהוצאות שכר טרחת עורכי דינה של העובדת בסכום נוסף של עשרת אלפים שקלים.

 

סע"ש (י-ם) 8967-01-15