לפני כשש שנים, חוותה עובדת ברשות המסים בסוף שנות ה-40 לחייה אירוע מוחי במהלך יום עבודתה. חמישה ימים לפני כן הודיע לה מנהלה כי בקרוב יחול תרגיל חירום במקום עבודתה בהיקף הנרחב ביותר שנעשה עד כה, וכי עליה להיערך לתרגיל באופן מיידי מאחר שיהיה לה תפקיד חשוב למלא במהלכו. העובדת ידעה כי לתפקודה במהלך התרגיל יהיו השלכות הרות גורל על קידומה בתפקיד שחפצה בו.


אחרי מספר ימים לחוצים מאוד שבהם הייתה העובדה נתונה באי ודאות לגבי המועד המדויק שבו יתקיים אותו תרגיל מכריע, היא חשה לא טוב במהלך יום העבודה והתעלפה. כשפונתה לבית החולים התברר כי חוותה אירוע מוחי, ונותרו לה הפרעות נוירולוגיות ונפשיות קלות.


לאחרונה קיבל בית הדין האזורי לעבודה בירושלים את תביעתה להכרה בשבץ המוחי שחוותה כפגיעה בעבודה. השופטת השתכנעה כי קיים קשר סיבתי בין מצבה הנפשי והסטרס הרב שבו הייתה נתונה לבין האירוע המוחי והנזקים שנגרמו לה. על כן הורתה השופטת למוסד לביטוח לאומי להכיר בה כנפגעת עבודה ולקבוע מהו שיעור הנכות שלה במסגרת ועדה רפואית. לאור תוצאות המשפט, חויב הביטוח הלאומי לשלם לאישה את הוצאות המשפט בסכום של 2,500 שקלים.


העובדת הייתה נתונה ללחץ גדול הן בשל הצורך להיערך לתרגיל והן מאחר שעבדה בחוסר ודאות


האישה, היום בת כ-53, הייתה לחוצה מאוד מיד אחרי שמנהלה הודיע לה על התרגיל שיתרחש בקרוב, היות שידעה כי יהיה לה תפקיד חשוב במהלכו ולאור ציפייתה לקידום בתפקיד אם תתפקד באופן משביע רצון.


למעשה, ההוראה על ההיערכות הצפויה לתרגיל ניתנה ביום רביעי, כאשר מועד התרגיל הצפוי היה יום ראשון שלאחריו - חמישה ימים לאחר מכן. על כן החלה העובדת להיערך לקראתו באופן מיידי. ואולם, בסוף יום העבודה הודיע לה המנהל כי ייתכן שהמועד המתוכנן יידחה ביום נוסף.


מועד התרגיל הסופי לא ניתן לעובדת במהלך יום חמישי, והיא המשיכה להיערך אליו בסוף השבוע כשהיא שרויה בחוסר ודאות ולחץ גדול. ביום ראשון הגיעה לעבודה והמשיכה בהיערכות. במהלך היום התעלפה ופונתה לבדיקות בבית החולים, שם אובחן האירוע המוחי.


האם העבודה השפיעה על מצבה הנפשי של העובדת עד כדי גרימת אירוע מוחי?


במסגרת המשפט מונו שני רופאים מומחים מהתחום הפסיכיאטרי ומהתחום הנוירולוגי, שנדרשו לקבוע מה בדיוק קרה לעובדת, אילו נזקים נגרמו לה בעקבות האירוע והאם קיים קשר סיבתי בין הלחץ שהייתה נתונה בו בימים שקדמו לבין השבץ המוחי שחוותה במהלך יום העבודה.


על פי חוק הביטוח הלאומי, כאשר נגרמת לעובד תאונה בעקבות גורמים שאינם נראים לעין, כמו למשל אירוע מוחי, יש להוכיח כי לעבודה הייתה השפעה מכרעת והיא היוותה הגורם העיקרי לאירוע. אם העובד חווה אירוע חריג בעבודה, למשל מאמץ פיזי ניכר או מתח נפשי גדול סמוך לאירוע המוחי, רק אז ניתן לקבוע שקיים קשר סיבתי בין העבודה לאירוע המוחי ולהכריע כי מדובר בתאונת עבודה.


במקרה זה, הרופאה מהתחום הנוירולוגי קבעה כי נותרו לאישה תסמינים כגון הפרעה פסיכיאטרית ובעיות תחושתיות, כאשר מדובר בתסמינים המתאימים לשבץ. לקביעתה, מתקיים קשר סיבתי בין מאורעות הימים שקדמו לשבץ לבין התפרצותו.


האם ההפרעה הנפשית נגרמה בעקבות האירוע המוחי?


בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה לבית הדין לעבודה, קבע הרופא המומחה כי האירוע המוחי גרם לאישה להפרעה רגשית לא יציבה, וכיום היא סובלת ממצבי חרדה ודיכאון כתוצאה מכך. אף הרופא מהתחום הפסיכיאטרי קבע כי סביר שהלחץ בעבודה עלול היה להוביל לאירוע המוחי, וכי השבץ גרם למצבה הנפשי הנוכחי.


היות שהשבץ המוחי הוכר כאירוע תאונתי על פי החוק, החליטה השופטת לאמץ ולקבל את שתי חוות הדעת הרפואיות במקרה זה. שני הרופאים המומחים מצאו כי קיים קשר סיבתי בין השבץ המוחי לבין מצבה הרפואי והנפשי של האישה כיום, ולכן תביעתה התקבלה על ידי השופטת, אשר הורתה לביטוח הלאומי להעביר את העניין לוועדה רפואית לצורך קביעת אחוזי הנכות שנותרו לה בעקבות אותו אירוע.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה


אמנם מדובר היה בשבץ מוחי לא גדול שלא הותיר סימנים משמעותיים, הן בפן הנוירולוגי והן בפן הנפשי, אולם לאור הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הלחץ שחוותה העובדת מספר ימים לפני האירוע המוחי לבין היווצרותו, תביעתה התקבלה. לאור קבלת התביעה, חויב המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכת דינה בסכום כולל של 2,500 שקלים.


ב"ל 21678-05-14