אחרי שקצין התגמולים דחה את תביעתו של לוחם בצה"ל להכרה בנכותו, בעקבות התקף אפילפטי שחווה במהלך אימון לחימה קשה לאחר שעות ללא שינה, הגיש החייל ערעור על החלטתו של קצין התגמולים אל בית משפט השלום בחיפה.


ועדת הערר המורכבת משופט ושני רופאים אשר בחנה את המקרה, מצאה שקיים קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין ההתקף האפילפטי, שבסופו של דבר גרם להתפרצות מחלת האפילפסיה. על פי העדויות נקבע כי לפני ההתקף, החייל סבל מחסך שינה ממושך שארך יותר מיממה, וכי אימון הלחימה שבו השתתף כלל הן מאמץ פיזי של ממש בתנאי קור וגשם והן סטרס נפשי. גורמים אלו היוו טריגר להתפרצות המחלה, אף על פי שזו כבר קיננה בגופו של הצעיר עוד קודם לכן.


היות שוועדת הערר קבעה כי החייל הוכיח קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי בין מחלתו ובין שירותו הצבאי, אף על פי שקצין התגמולים טען כי מדובר בהתקף אפילפטי בודד שלא הוביל להתפרצות המחלה מאוחר יותר, הערעור התקבל והחלטת קצין התגמולים נדחתה. לאור תוצאות הערעור, חויב קצין התגמולים לשלם לחייל את הוצאות המשפט, לרבות תשלום עבור חוות דעת רפואית ושכר טרחת עורכי דין, בסכום כולל של 7,000 שקלים.


החייל התגייס לצבא עם פרופיל 97 ושוחרר מהשירות עם פרופיל 21


בשנת 2011 התגייס המערער לתפקיד לוחם בחטיבת הנח"ל. חמישה חודשים לאחר הגיוס נפל על הקרקע אחרי לילה נטול שינה במסגרת אימון לחימה בתנאים קשים, פרכס והוציא קצף מפיו. זה היה התקף האפילפסיה הראשון שחווה בחייו, אך לאחר מכן חווה מספר התקפים נוספים. בשל מצבו הרפואי, תחילה הועבר מתפקיד קרבי לתפקיד אחר שאינו קרבי, אך לבסוף שוחרר משירותו הצבאי עם פרופיל 21.


כחודש לאחר השחרור ביקש להכיר במחלתו בהתאם לחוק הנכים, בטענה שתנאי האימון הקיצוניים וחסך השינה גרמו להתקף הראשון, אשר הוביל ליתר ההתקפים האפילפטיים. קצין התגמולים הפנה אותו לבדיקה אצל רופאה בתחום הנוירולוגי מטעמו, אשר קבעה כי אין קשר בין תנאי השירות או האימון שעבר לבין התפרצות המחלה, ולאור חוות הדעת הרפואית נדחתה בקשת החייל על ידי משרד הביטחון.


האם חוסר שינה קיצוני עלול לגרום לאפילפסיה?


במסגרת הערעור שהוגש על החלטת קצין התגמולים, טען החייל בהסתמכו אף הוא על חוות דעת רפואית של רופא מומחה מתחום הנוירולוגיה, כי הסיבה היחידה להתקפים האפילפטיים שחווה היא תנאי השירות הקיצוניים, בהתחשב בכך שהתגייס עם פרופיל רפואי 97 וכי אין רקע קודם במשפחתו לאפילפסיה.


מנגד ביקש קצין התגמולים לבצע הבחנה בין התקף אפילפטי בודד לבין מחלת האפילפסיה, מאחר שאין כל הוכחה כי התקף בודד גורם להתפרצות המחלה, והיות שיתר ההתקפים שמהם סבל המערער לא נגרמו בעקבות חסך בשינה אלא מכיוון שלא לקח את תרופותיו בצורה מסודרת.


כמו כן טען קצין התגמולים כי מחלתו של החייל קיננה בגופו באופן רדום עוד לפני ההתקף הראשון, וכפר בטענות המערער לגבי חוסר שינה או תנאי שירות קיצוניים.


האם השירות הצבאי הוביל להתפרצותה של המחלה הרדומה?


הפסיקה מכירה במקרים שבהם מחלת האפילפסיה מתפרצת בעקבות השירות הצבאי, ובעיקר במקרים של חוסר שינה ממושך והתקף אפילפטי שאירע במועד קרוב לכך. בכל הנוגע למצב העייפות של המערער במקרה זה, העידו החייל עצמו וחברו למחלקה על אודות אותו לילה, ואילו מפקד הפלוגה העיד מטעם קצין התגמולים.


ועדת הערר קיבלה את עדויות המערער וחברו, שלפיהן שררו תנאי קור וגשם קיצוניים במהלך אימון פיזי קשה בשטח בנוי, כאשר בלילה שלפני ההתקף הוא לא הצליח לישון אלא שכב ורעד מקור בתוך שק שינה רטוב מגשם. אף על פי שהמפקד טען כי הוא עצמו ישן מצוין באותם תנאים, הוא הודה כי ישן במבנה אחר.


שני המומחים הרפואיים מטעמם של הצדדים הציגו שתי אסכולות רפואיות שונות בכל הנוגע להתפרצות האפילפסיה, השאלה האם התקף אפילפטי בודד יכול לגרום להתקפים אפילפטיים נוספים ואף למחלת אפילפסיה כרונית, וכן בכל הנוגע לסוגיה האם תנאי השירות גרמו להתבטאות המחלה אצל החייל, אף על פי שהייתה לו נטייה גנטית לכך ללא קשר לשירותו הצבאי.

 

יש לך שאלה?

פורום אגף שיקום | קצין תגמולים


ועדת הערר השתכנעה כי חוסר השינה היה משמעותי וקיצוני ולכן גרם להתקף הראשון. הוועדה אימצה את האסכולה שלפיה התקף זה גרם גם להתקפים המאוחרים בעקבות שינויים מוחיים שנוצרו בעקבותיו. בנסיבות אלה נקבע כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של הלוחם להתפרצות המחלה, ועל כן ערעורו התקבל. קצין התגמולים יכיר במחלתו ואף יישא בהוצאות המשפט בסכום של 7,000 שקלים.


ע"נ 47041-12-14