אל בית המשפט השלום בירושלים הוגשה תביעה בגין לשון הרע שמתייחסת למשפט שאמר הנתבע בפני אדם אחר, על התובע: "הוא הטריד כאן עובדת". המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלות האם אמירתו של הנתבע בפני מנעולן מהווה לשון הרע? ואם כן, האם עומדת לנתבע הגנה מההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע ומה גובה הפיצוי שזכאי לו התובע, ללא הוכחת נזק.

 

על פי עובדות התביעה, התובע שימש במשך שנים רבות כמנכ"ל עמותת ישיבה בירושלים. הנתבע מלמד בישיבה ומתגורר בקרוואן המצוי בתחומה. בין חברי העמותה לתובע התגלע סכסוך, על רקע מינוי חברי ועד חדשים שהתובע כפר במינויים, ונעשה ניסיון להפסיק את פעילותו. התובע מצדו הקפיא את חשבון הבנק של העמותה ומנע תשלומים שוטפים של מים וחשמל, ואף נטען כי התובע ניסה למנוע מגורי אברכים בקרוואנים במקום, שביניהם גם הנתבע.

 

הסכסוך בין התובע לחברי עמותה נוספים גרר מספר הליכים משפטיים, לרבות בקשות לצווי מניעת הטרדה מאיימת והמרצת פתיחה שהגישה העמותה נגד הנתבע ואחרים, ביניהם אלו ששלחו לתובע את מכתב השימוע ומכתב הפיטורין ושהתובע כפר בסמכותם. ערעור שהגיש התובע על פסק הדין, תלוי ועומד בבית המשפט העליון.

 

המנהל נעל את דלת המשרד כאשר המזכירה בתוכו

 

בינואר 2015, אירע אירוע שפרטיו שנויים במחלוקת ועיקרו הוא נעילת משרד העמותה בפני תלמידי הישיבה, כשבמשרד נמצאו התובע ומזכירתו. בהמשך נשלח לתובע הזמנה לשימוע. במכתב נטען כי סירובו לפתוח הדלת גרם לכאורה למזכירה עוגמת נפש, חרדה, ביזוי והשפלה, מאחר שהיא אישה נשואה והדבר מהווה "ייחוד". התובע כפר בתקינות מינויים וחברותם של חברי הוועד החתומים על המכתב, לא התייצב לשימוע, ואף לא שעה לדרישה לחדול מכל פעילות בעמותה. כעבור יומיים נשלחה אליו הודעת פיטורין.

 

ימים ספורים לאחר מכן, הגיע התובע למשרדו ונוכח לגלות כי המשרד מנותק מחשמל. החדר שבו מצוי ארון החשמל היה נעול, לכן הזמין מנעולן כדי שיפרוץ את הדלת. למקום הגיע הנתבע וניסה למנוע מהמנעולן מלפרוץ הדלת. לאחר חילופי דברים אמר הנתבע בפני המנעולן כי התובע הטריד פה עובדת. בעקבות דברים אלו הוגשה תביעה בגין לשון הרע.

 

התובע טען שהנתבע השפיל וביזה אותו תוך כדי פגיעה בשמו הטוב וייחס לו ביצוע עבירת מין, חומרה יתירה של פגיעה נובעת מכך שהוא אדם נשוי ואב לילדים מהמגזר הדתי לאומי. התובע הכחיש את הטענה כי הטריד עובדת או כי פוטר מעבודתו. לטענתו המשרד באותה עת היה נעול בשל הפרעות של התלמידים, דפיקה בפראות על דלתות וחלונות, אשר לא השלימו עם סיום העסקתו של הרב, וכי למזכירה, כמו ליתר עובדי המנהלה היה מפתח והיא הייתה חופשיה להשתמש בו ולצאת מהמשרד.

 

הנתבע טען שישנם עדים רבים לאירוע, כולל המזכירה שיכולים להעיד כי טענות התובע מופרכות. לדבריו בשימוש שעשה במושג "הטריד עובדת" לא היה שום הקשר מיני, וכי התובע סילף את דבריו ואין במה שאמר ולו שמץ של לשון הרע. הנתבע טען להגנת "אמת דיברתי", בדבר הטרדת העובדת ופיטורי התובע.

 

לביטוי "הטרדת עובדת" יש קונוטציה שלילית והטלת פגם

 

בסיכום דבריו חזר הנתבע מהטענה שלפיה לא התכוון להטרדה בעלת גוון מיני, וטען כי נעילת דלת המשרד כשהתובע ומזכירתו בתוכו הביאו ליצירת "ייחוד" דבר המהווה עבירה הלכתית, של מעשה בעל אופי מיני. הנתבע הודה שלביטוי הטרדת עובדת יש קונוטציה שלילית והטלת פגם, וכי לא מדובר במשהו חיובי. המנעולן הצהיר כי דבריו של הנתבע גרמו לו לוותר על העבודה ולעזוב את המקום.

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית המשפט כי כל אדם סביר ששומע שמנהל הטריד עובדת ופוטר מפרש את המילה הטרדה כמעשה של הטרדה מינית. החברה סולדת מעבריינים בכלל ומעברייני מין בפרט, ולכן אמרה זו בעלת משמעות חמורה המהווה לשון הרע. מאחר שהדברים הגיעו לאדם אחר זולת הנפגע, מדובר בפרסום לשון הרע.

 

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע

 

מכיוון שהנתבע לא הוכיח כי התובע כלא את המזכירה בחדר נעול, בניגוד לרצונה, ולא הוכיח כי הטריד אותה מינית, הגנת אמת בפרסום לא עומדת לזכותו. ואף הנתבע, אשר לא זימן לאירוע את המזכירה, נכשל להוכיח שהיה אמת בדבריו. בית המשפט סבר שהנתבע לא פעל בתום לב, מאחר שהיה לו עניין אישי בסילוקו של התובע מהישיבה, לפיכך לא נמצאה כל הגנה בחוק שיכולה לפטור אותו מאחריות, והוא חויב בפיצוי התובע.

 

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי היו בדברי הנתבע משום לשון הרע, ולא עמדה לו כל הגנה מפני שהפרסום לא היה אמת ולא נעשה בתום לב. עם זאת, אין מדובר במקרה של כוונת זדון של ממש. בהתחשב בפרסום המצומצם, מצא בית המשפט לנכון לחייב את הנתבע בסך של 30,000 שקלים, לצד הוצאות משפט בסך 3,500 שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקלים.

 

ת"א 43007-09-15