בית משפט השלום בירושלים זיכה חייל מג"ב מאשמה בעבירת חבלה במזיד ברכב, זאת לאחר שלא הוכח ברמה הנדרשת כי לרכב היו בעלים, ובמצב זה, כאשר לא מתקיימים כל יסודות העבירה, לא ניתן להרשיע נאשם בעבירה.

 

על פי עובדות כתב האישום, בתחילת שנת 2016, נוכח גל הפרות סדר בשכונות המזרחיות של ירושלים, השתתף הנאשם, במסגרת תפקידו כשוטר מג"ב, בפעילות משטרתית בשכונת עיסאוויה, שבמהלכה הושלכו בקבוקי תבערה ואבנים לעבר הלוחמים.

 

בעת היציאה מהשכונה, פגעה אחת האבנים בפניו של הנאשם והוא בתגובה שלף פטיש לניפוץ חלונות והכה באמצעותו שמשת חלון אחורי של רכב שחנה במקום וכתוצאה מכך השמשה נופצה. הנאשם ניגש לנפץ שמשת רכב נוסף, אך שוטר שהיה במקום מנע ממנו לעשות זאת. 

 

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום. הוא אמנם אישר כי השתתף בפעילות שבמהלכה הושלכו בקבוקי תבערה ואבנים לעברם ואחת האבנים פגעה בו, אך כפר בכך ששלף פטיש והכה באמצעותו את שמשת הרכב ואף כפר בכך שניגש לנפץ שמשה נוספת.

 

בתחילת דיון ההוכחות אישרה עורכת דינו של הנאשם כי הוא הודה בחקירתו במשטרה כי הוציא פטיש והיכה את שמשת הרכב, אך טענה כי הוא אינו יודע אם השמשה נופצה ואם נגרם לה נזק. כמו כן, הוכחשה הטענה כי הנאשם ניגש לנפץ שמשת חלון של רכב נוסף.

 

לפיכך, הגנת הנאשם התמקדה בשתי טענות: האחת, שהוא לא היה אחראי למעשיו בשל כך שהוא לקה בהלם קרב, והוא כלל אינו זוכר את מעשה שבירת השמשה. והשנייה, כי לא הוכח כי לרכב שניזוק יש בעלים וממילא לא ניתן להרשיע אותו בעבירה שיוחסה לו שהיא חבלה במזיד ברכב.

 

המאשימה זימנה את אחד המפקדים למתן עדות, והוא מסר כי לקראת סיום הפעילות, הוא שמע זכוכיות מתנפצות, אך לא ייחס לכך חשיבות, עד שראה את הנאשם במהלך ניפוץ שמשה. הוא צעק לו לחדול, והנאשם הסתכל עליו בבהלה והכניס את הפטיש לאפודו. בעת היציאה מהשכונה הוא הצביע על הנאשם וסיפר למפקדו על שארע. עם סיום האירוע הוא כינס את הלוחמים, וסיפר גם להם על האירוע ועל מעשי הנאשם והשלכותיו ולאחר מכן דיווח למפקד הפלוגה של הנאשם.

 

הנאשם העיד כי בחודש נובמבר 2014 הוא התגייס כלוחם במג"ב, על אף שהיה בן יחיד ובניגוד לרצונה של אמו. הוא שירת כשנה בכפר סילוואן ובסמוך לאירוע שובץ לפלוגה שתחת אחריותה הייתה שכונת עיסאוויה, ובמשמרתו הראשונה הם נכנסו לעיסאוויה.

 

הנאשם מסר כי עם כניסתם הותקפו באבנים ובקבוקי תבערה ולאחר שעות ספורות, הגיעו לצומת שבה עצרו לאחר שתושבי המקום הקיפו אותם מכל הכיוונים, מאחור, מלפנים ומלמעלה. הנאשם היה מופתע והיה הרבה לחץ וחוסר סדר, ואף הקצין שלו נעלם ולא ענה בקשר במשך דקות ארוכות והם חששו לחייו.

 

בשלב זה, הוציא הנאשם את הפטיש שהיה לו באפוד. כעבור דקות ספורות, הוחלט שהם יצאו מהשכונה והחלו ביציאה איטית שבמהלכה נזרקו לעברם אבנים ובקבוקי תבערה. אחד הבקבוקים פגע ברגלו של חברו והתלקח ואחת האבנים פגעה בפניו של הנאשם. הוא המשיך ללכת ולפתע המפקד צעק לעברו: "תפסיק עם השטויות".

 

הנאשם, אשר פניו דיממו, לא הבין את פשר דברי המפקד, עד שאחד הלוחמים שהביא לו מים כדי שינקה את הדם, אמר לו שהוא שבר את שמשתו האחורית של הרכב. הנאשם הביט לאחור וראה רכב ישן בצד הדרך, כל זאת תוך יידוי אבנים. לבסוף הם נחלצו מהמקום, לאחר שנעשה שימוש בירי של גז.

 

הנאשם היה מודע לשבירת שמשת הרכב

 

לאחר שמיעת העדויות ועיון בחוות דעת של מומחים לפסיכיאטריה, קבע בית המשפט כי הנאשם היה אחראי למעשיו והיה מודע לשבירת השמשה של הרכב, ואף דחה את טענת הנאשם כי אינו זוכר את אירוע ניפוץ השמשה, מאחר שהוא זכר את האירוע לפרטי פרטים ודיווח על כלל ההתרחשויות באותו היום באופן מסודר ומפורט, עד לרגע הניפוץ.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני צבא | משפט פלילי צבאי

 

כמו כן, ממכלול הראיות עלה כי אין מדובר ברכב נטוש, אלא ברכב שחנה ברחובות העיר, אשר יש לו בעלים גם אם הוא אינו ידוע. לפיכך, הטענה כי לשם הרשעה בעבירה של חבלה במזיד לרכב אין צורך שיהיו בעלים לרכב, נדחתה. עם זאת, לא הוכח ברמה הנדרשת בהליך פלילי כי לרכב היו בעלים, ומשלא הוכחו כל יסודות העבירה, קבע בית המשפט כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו.

 

ת"פ 1182-09-16