עובדת שהועסקה במשך תקופה של כשנה וחצי בחברה המשווקת יחידות דיור לגיל השלישי, עזבה את העבודה לאחר שהמנהלת הישירה שלה התפרצה עליה בנוכחות שאר העובדים וכינתה אותה מפגרת, מטומטמת ובהמה. היא הגישה תביעה כנגד החברה בדרישה לפיצויים בגין העסקה פוגענית וחוסר תום לב שגרמו לה עוגמת נפש.


בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו קיבל את התביעה, לאחר שהשופטת התרשמה כי לאורך כל תקופת העסקתה של העובדת, התנהלות החברה כמעסיקתה הפרה את חובותיה להתנהל בסבירות, בהגינות ובתום לב.


דווקא באשר לאירוע הספציפי והחריג אשר הוביל לסיום העבודה, קבעה השופטת על פי העדויות כי גם התנהלותה של העובדת עצמה גרמה להסלמת המצב. כמו כן, המנהלת המדוברת הלכה לעולמה לפני המשפט ולא ניתנה לה ההזדמנות להציג את גרסתה ולהגן על שמה הטוב.


בסופו של דבר נקבע כי החברה תשלם לעובדת יתרת פיצויי פיטורין, פיצויים עבור אי הודעה מוקדמת וכן פיצוי בסכום של 25 אלף שקלים עבור עוגמת נפש. סך כל הפיצוי עומד על סכום של 30,357 שקלים. כמו כן חויבה החברה בתשלום הוצאות המשפט בסך של 5,000 שקלים.


העובדת לא חזרה לעבודה לאחר שהמנהלת צעקה עליה וכינתה אותה בהמה, האם התפטרה או פוטרה?


מטעם התביעה העידה העובדת עצמה וכן שתי עובדות נוספות שהיו כפופות באופן ישיר לאותה מנהלת. מטעם ההגנה העיד מנכ"ל החברה ועובדת נוספת שהמנהלת הייתה האחראית הישירה עליה. מעדויות אלו עלה הרושם כי אכן המנהלת נהגה בגסות ובאלימות מילולית כלפי עובדיה.


טענתה העיקרית של העובדת הייתה כי המנהלת נהגה באלימות מילולית לא פוסקת כלפיה וגם כלפי שאר העובדים. התנהלותה כללה קללות וצעקות בדרך קבע, כאשר האווירה במשרד תמיד הייתה לחוצה ועכורה כתוצאה מכך.


לגבי התקרית שהובילה לסיום העסקתה, טענה כי המנהלת התפרצה עליה וכינתה אותה בשלל כינויי גנאי בנוכחות שאר העובדים. היא בתגובה פרצה בבכי, צעקה עליה בחזרה ועזבה את המקום. לאחר מכן נערכה פגישה בינה ובין המנכ"ל שבה צוין כי עליה לעבור לתפקיד אחר משום שהמנהלת אינה מעוניינת כי תחזור לאותו תפקיד.


כעבור שבוע דרש ממנה המנכ"ל להתייצב במשרד החברה בנשר, אולם היא ציינה כי אינה יכולה להגיע בתחבורה ציבורית משום טראומה מעברה (פיגוע). על כן טענה שאין לראות באי התייצבותה במשרד כהתפטרות מצדה אלא כניסיונות התשה מצד החברה עד לפיטוריה.


מדוע העובדות שנכחו בתקרית החריפה לא העידו בבית הדין?


לטענתה של החברה, באותה תקרית דווקא התובעת היא זו שהתפרצה וצעקה על המנהלת, והמצב הסלים עד כדי כך שכמעט הכתה אותה. עם זאת, מאחר שאף אחד מהצדדים לא זימן לעדות את העובדות שהיו במשרד באותו מועד וצפו במתרחש, אף אחת מהגרסאות לא התקבלה במלואה.


עם זאת, גרסת החברה שלפיה העובדת לא התייצבה לפגישה שנקבעה לה ואף לא הגיעה לשיחת שימוע, ולכן יש לקבוע כי התפטרה מעבודתה ולא פוטרה - לא תאמה את מכלול הראיות ונדחתה על ידי השופטת.


למעשה, מחומר הראיות עלה כי העובדת כלל לא קיבלה זימון לשימוע. כמו כן קבעה השופטת כי על פי הראיות, אחרי שהתברר למנכ"ל החברה שהיא רוצה לחזור לאותו תפקיד וכי הדבר אינו אפשרי מבחינתה של המנהלת - היה עליו להתנהל בתום לב ולשבץ אותה בתפקיד אחר.


ואולם, מה שקרה בפועל הוא שהחברה דרשה מהעובדת להתייצב במשרדים בנשר אף על פי שהעובדת הבהירה את מצוקתה להגיע וביקשה לקיים את הפגישה באזור המרכז. בנסיבות אלו קבעה השופטת כי החברה היא זו שהפסיקה הלכה למעשה את עבודתה ופעלה בחוסר תום לב, ולכן העובדת פוטרה ולא התפטרה.


השופטת: החברה פעלה בחוסר תום לב ועליה לפצות את העובדת על העסקה פוגענית ועוגמת נפש


בסוגיה זו הצדדים הציגו גרסאות שונות בתכלית: בעוד העובדת טענה כי עבודתה הסתיימה לאור גידופים והשפלות שספגה באופן תדיר מהמנהלת, החברה טענה כי היא זו שנהגה באלימות מילולית ואין כל הצדקה לפצות אותה על כך.


העובדת הסתמכה בטענותיה על פסיקת בית הדין לעבודה בעניינו של מני נפתלי, אשר קיבל פיצויים עבור עוגמת נפש עקב העסקה פוגענית במשרד ראש הממשלה. השופטת התייחסה אף היא לפסיקה זו וקבעה כי לאור העובדה שהחברה הפרה את חובותיה כמעסיקה לנהוג בהגינות ובתום לב, הן בשל עצימת עיניים לגבי התנהלותה של המנהלת והן בשל הטיפול בתקרית שהובילה לסיום עבודתה, עליה לפצות אותה בשל עוגמת נפש.

 

יש לך שאלה?

פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )


על כן חויבה החברה בפיצויים בסכום כולל של כ-30 אלף שקלים, ונוסף על כך תשלם את הוצאות המשפט בסכום של 5,000 שקלים.


סע"ש 25115-02-15