מזונות לפי הדין האישי: האם תבעה מזונות מופרזים, האב טען שהיא לא יהודייה

בתביעה לקבלת מזונות עבור ילד כבן שלוש, אשר הגישה אמו של הקטין כנגד אביו בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, טענתו העיקרית של האב הייתה כי הדין העברי אשר מחייב את האב בתשלום מזונות עבור ילדיו ללא קשר לרמת הכנסתה של האם - אינו חל עליו. זאת מכיוון שלטענתו האם כלל אינה יהודייה, מאחר שעברה גיור רפורמי שלא מוכר על ידי הרבנות.

השופטת דחתה את טענתו של האב, וקבעה כי גם במקרה זה של ספק יהדות, הדין העברי חל על בני הזוג לשעבר. עם זאת, היא מתחה ביקורת על תביעתה המופרזת של האם, אשר דרשה לקבל מזונות בסכום של 9,800 שקלים בחודש, אף על פי שהיא עצמה עתירת נכסים והכנסותיה עולות בהרבה על הכנסותיו של האב.

בסופו של דבר חויב האב במזונות מינימליים עבור הצרכים ההכרחיים של הילד שאינם דורשים הוכחה, בסכום של 1,450 שקלים לחודש בלבד. נוסף על כך ישלם האב 22% מהוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות.

לטענתו של הנתבע, התובעת הטעתה את בית המשפט והסתירה את העובדה שאינה יהודייה

מלבד הבן המשותף אשר נמצא במשמורתה של האם התובעת, יש לה שישה ילדים נוספים. בתביעתה טענה כי אמנם אינה יודעת כמה בדיוק מרוויח הנתבע, אך אפשר להסיק מאורח חייו כי הכנסתו החודשית היא לכל הפחות עשרת אלפים שקלים. כמו כן, הוא בא ממשפחה אמידה המנהלת עסק גדול ומכובד.

מצדו השני של המתרס, טען האב כי התובעת הסתירה מבית המשפט את העובדה שאינה יהודייה, ולכן אין לחייב אותו במזונות על פי הדין הדתי אלא על בסיס הדין האזרחי. לטענתו, מדובר באישה אמידה מאוד עם חברה בבעלותה שבה היא עובדת כמנהלת, אשר מחזיקה מספר נכסי נדל"ן שמהם היא מפיקה הכנסות משכירות. מסיבות אלה ביקש לסלק את התביעה.

האם יש לחייב את האב במזונות בנו על פי הדין העברי או הדין האזרחי?

תחילה דנה השופטת בטענת האב לגבי יהדותה של האם. לצורך הוכחת טענתו הוא צירף מסמך מבית הדין הרבני שבו נקבע כי הגיור הרפורמי שעברה אינו מוכר על ידי הרבנות הרפורמית. ואולם, השופטת דחתה את טענתו והזכירה כי כבר נקבע בפסיקה שמדובר בגיור היוצר מעמד של ספק יהדות, ולכן במקרים כאלה יש להחיל את הדין העברי.

חיוב האב במזונות ילדים מתבסס על יכולת ההשתכרות שלו, ומשתנה בהתאם לגילו של הילד בהתבסס על שלוש קבוצות של גילאים: עד גיל שש, עד גיל 15 ועד גיל 18. על פי הראיות שהוצגו בפניה, קבעה השופטת כי הכנסתו הפנויה של האב עומדת על סכום חודשי של כ-14 אלף שקלים בחודש, ודחתה את טענתה של האם כי הוא מרוויח כ-35 אלף שקלים מעבודתו כשכיר.

בית המשפט: הכנסותיה של האם גבוהות משמעותית מהכנסותיו של האב

כאשר נבדקה יכולתה הכלכלית של האם, נקבע כי הכנסותיה הפנויות החודשיות עומדות על סך של 50 אלף שקלים. כלומר, היחס בין הכנסתה להכנסתו של הנתבע עומד על 78% לטובתה לעומתה 22% לטובתו.

מסקנתה של השופטת התבססה על מסמכים שונים לרבות דוחות החברה שבבעלותה של האישה, אשר העידו על הכנסות שוטפות גבוהות בהרבה מהסכומים שעליהם הצהירה. מלבד זאת התברר כי היא מחזיקה בנכסים רבים, לרבות נכסי נדל"ן, וכי אינה משלמת דמי שכירות עבור הנכס שבו היא מתגוררת כרגע.

מדוע נקבע שסכום תביעת המזונות היה מופרז?

פירוט התביעה לדמי המזונות מגלה הפרזה משמעותית, כך קבעה השופטת. בין היתר, האם ביקשה 1,000 שקלים בחודש עבור ביגוד והנעלה, 1,000 שקלים חודשיים עבור ריהוט לחדר הילדים, 2,000 שקלים עבור מוצרי היגיינה ועוד.

השופטת הבהירה כי גם אם אורח חייה של האישה נובע מהעובדה שהיא בעלת נכסים רבים, הדבר אינו מאפשר לה לכפות על אדם שניהל איתה חיי זוגיות למשך פרק זמן קצר את אותו אורח חיים יוקרתי.

יש לך שאלה?

פורום תביעת מזונות - הערך סיכוייך!

מלבד זאת קבעה השופטת כי התובעת לא הציגה ראיות של ממש להוכחת דרישותיה. למעשה, קבעה, התביעה כלל לא הוכחה וניתן היה לדחות אותה. עם זאת, מכיוון שמדובר בקביעת מזונות עבור ילד קטין, החליטה לחייב את האב במזונות הכרחיים מינימליים. סכום המזונות שיעביר מדי חודש יעמוד על סך של 1,450 שקלים, וכמו כן הוא ישלם 22%, בהתאם ליכולתו הכלכלית, עבור הוצאות רפואיות והוצאות עבור שכר הלימוד של הילד.

תלה"מ 11016-04-17