אישה פנתה אל בית משפט השלום בירושלים והגישה תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד בית חולים על כך שהרופאים לא בדקו את הגיליון הרפואי שלה לפני שהכניסו אותה לניתוח קיסרי, לא ביצעו קשירת חצוצרות כפי שביקשה ולא יידעו אותה על כך. שנתיים וחצי לאחר הלידה הרתה האישה בשנית, ההריון הסתיים בהפלה.


התובעת, בשנות הארבעים לחייה, הייתה בהריונה השמיני שהיה מוגדר כהריון בסיכון גבוה מכיוון שהיא חולת סוכרת וסובלת מתת פעילות של בלוטת התריס. כמו כן, מצבה הנפשי של האישה השפיע גם על ההריון משום שבעברה חוותה אירוע טראומתי שבו שכלה ילד ושני ילדים נוספים נפצעו קשה.


עקב מצבה הרפואי ועקב כך שהעובר היה גדול נקבע לאישה ניתוח קיסרי והמלצה לקשירת חצוצרות, שעליו חתמה בטופס הסכמה של בית החולים. כשבוע לפני מועד הניתוח התאשפזה התובעת בשל ירידת מים והפרשה דמית והיא הוכנסה לניתוח קיסרי בהול. במצב זה היא חתמה על טופס הסכמה חדש שבו לא צוין שיש לבצע קשירת חצוצרות.


הצוות הרפואי לא יידע את התובעת כי לא קשרו את החצוצרות במהלך הניתוח וכן פרט זה לא צוין בטופס השחרור מבית החולים או במכתב ההמלצה לביקורת לאחר הלידה. זאת אומרת שמלבד לטופס ההסכמה שעליו חתמה כמה שבועות לפני הלידה הנושא לא הוזכר בשנית.


כשנתיים וחצי לאחר הלידה פונתה התובעת לבית חולים עקב דימומים וכאבים חדים בבטן, שם התברר לה כי היא בהריון, ולמעשה הדימום שממנו סובלת הוא הפלה טבעית. היא עברה גרידה בהרדמה מלאה, גיל העובר שהפילה היה כ-16 שבועות. לבקשתה, באותו האשפוז התובעת עברה הליך לפרוסקופי לקשירת חצוצרות.


האישה הגישה תביעה על רשלנות רפואית בטענה כי הצוות הרפואי שניתח אותה לא עיין בגיליון הרפואי שלה ולכן לא ידע על רצונה לקשור חצוצרות. בשל רשלנות זו הרתה התובעת ללא ידיעתה או רצונה וכן היא נאלצה לעבור שני הליכים רפואיים נוספים בהרדמה מלאה - גרידה וקשירת חצוצרות. כמו כן, התובעת חשה כי התנהלות זו פגעה באוטונומיה שלה על גופה וכי רצף האירועים הסב לה נכות נפשית ועוגמת נפש.


על התובעת היה להצהיר על רצונה לקשירת חצוצרות לפני הניתוח


הנהלת בית החולים מצדה טענה כי התובעת הגיעה לחדר המיון עם ירידת מים ובמצב המצריך ניתוח מידי, ומשכך הצוות הרפואי התמקד בהליך עצמו ולא בהליכים נלווים או בהיסטוריה הרפואית של היולדת.


נוסף על כך, האחריות מוטלת על התובעת מכיוון שהיא לא ציינה את רצונה לבצע קשירת חצוצרות לפני הניתוח ולא שאלה אם ההליך נעשה במהלך האשפוז בימים שלאחר הלידה. לו הייתה עושה כך הייתה יודעת שההליך לא בוצע ושעליה להשתמש באמצעים למניעת הריון. משכך, יש להטיל על התובעת אשם תורם.


לאחר שמיעת הטיעונים דחה בית משפט השלום בירושלים את טענת הנתבעת וקבע כי לו הצוות הרפואי היה מעיין בגיליון הרפואי של האישה היה מגלה כי ברצונה לקשור חצוצרות, וכי ניתוח בהול אינו מצדיק התעלמות ממסמכים רפואיים. כמו כן, הצוות הרפואי התרשל בכך שלא יידע את התובעת על תוצאות הניתוח לאחר מעשה.


נוסף על כך, אי אפשר להטיל את האחריות על אישה אשר נמצאת בדרכה לניתוח קיסרי בהול על כך שלא שמה לב שבטופס ההסכמה שעליו חתמה לא צוינה קשירת החצוצרות.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית בלידה


בית המשפט ציין כי לתובעת מגיעים פיצויים לא בשל נזק ממוני, אלא בשל הכאב והסבל שחוותה ובשל והפגיעה באוטונומיה על גופה ואי כיבוד רצונה.


פסיקת בית המשפט הייתה שעל הנתבעת לשלם לאישה פיצויים בסך 155 אלף שקלים בתוספת של 25% הוצאות משפט ושכר טרחה לעורך דין.


ת"א 29488-12-12