מנופאי כבן 60 נפגע במהלך עבודתו וכתוצאה מכך נמחצה כף ידו השמאלית. בנסיבות אלה פנה אל בית משפט השלום בפתח תקווה והגיש תביעה לתשלום פיצויים נגד הפניקס חברה לביטוח אשר ביטחה את המשאית ואת המנוף שעליו עבד. בית המשפט נדרש להכריע אם מדובר בתאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

 

בחודש יולי 2013 ארעה תאונה במושב אחיסמך. התובע, מנופאי בחברה שבבעלותו, נפגע בידו לאחר שכף ידו השמאלית נתפסה בין שרשרת מנוף לבין לבנת בטון שמשקלה שלושה טון. התאונה התרחשה כאשר פרק המנופאי את לבנת הבטון באתר בנייה.

 

התובע, אשר סיפק את לבני הבטון לאתר בנייה, פרק את לבנת הבטון מהמשאית בעזרת מנוף המופעל בשלט. בזמן ההנפה וההורדה של לבנת הבטון מהמשאית לקרקע אחז התובע בשרשרת המנוף בידו השמאלית ובידו הימנית תפעל את השלט. במהלך ההורדה של לבנת בטון, בעודה באוויר במרחק של כ-30 ס"מ מהקרקע, נתפסה ידו של התובע בין לבנת הבטון לבין שרשרת המנוף והיא נמחצה.

 

התובע פונה לבית חולים אסף הרופא שם נקבע כי הוא סבל משבר מרוסק במסרק 5 ומגליל פרוקסימלי תוך פרקי ומדפורמציה בכף היד הפגועה. התובע עבר ניתוח בהרדמה כללית שבו שחזרו את השברים וקבעו אותם. לאחר חמישה ימי אשפוז שוחרר לביתו עם המשך מעקב במרפאת כף יד. התובע קיבל הכרה כנכה לצמיתות בשיעור של 10% מהמוסד לביטוח הלאומי בשל פגיעה בכושר הפעולה של האצבע החמישית וכן בשל תנועה מוגבלת הן בשורש כף היד והן ביתר האצבעות.

 

הביטוח הלאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, אך נוסף על כך התובע טען כי התאונה היא בגדר תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. יוצאת נגד טענה זו היא הנתבעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, אשר במועד התאונה ביטחה בביטוח חובה את המשאית, לרבות המנוף.

 

חברת הביטוח: תאונה בעת פריקה של רכב עומד אינה תאונת דרכים

 

לפי טענת הנתבעת, תאונה שהתרחשה בעת פריקה או טעינה של רכב עומד אינה נחשבת ל"תאונת דרכים" לפי הגדרתה בחוק, על כן יש לדחות את התביעה נגדה.

 

ואולם, התובע טען כי במקרים שבהם התרחשה תאונה בעת ניצול כוח מכאני של רכב וכן אם הרכב לא שינה את הייעוד המקורי שלו האירוע נחשב ל"תאונת דרכים" לפי חוק, ולפיכך הנפגע זכאי לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

 

במקרה זה, המשאית היא משאית רב תכליתית אשר אמנם מיועדת לנסיעה, אך גם לפריקה ולטעינה של תכולה. לכן המנוף והשרשרת שבה נלכדה ידו של התובע הם חלק מהמשאית והם פועלים בזכות הכוח המכאני שלה וללא שינוי היעד המקורי שלה. על כן, ישנו קשר ישיר בין ניצול הכוח המכאני של המשאית לבין התאונה ולנזק הגופני שנגרם לתובע.

 

לאור הצגת הנתונים ולאור העבודה שאין מחלוקת על כך שהנתבעת ביטחה את המשאית בביטוח חובה בעת האירוע, קבע בית המשפט כי האירוע מוגדר כתאונת דרכים ומשכך התובע זכאי לפיצוי על הנזקים הגופניים שנגרמו לו. לאחר כלל הניכויים הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 68,700 שקלים בגין כאב וסבל, הפסדי השתכרות בעבר, הפסד השתכרות לעתיד, הפסדי פנסיה, עזרת צד ג' והוצאות.

 

ת"א 16972-07-15