סעיף 327 לחוק העונשין קובע כי אדם השולל מאדם אחר או מנסה לשלול ממנו את כושר התנגדותו, לצורך ביצוע עבירה פלילית, כמו גניבה, אלימות ואונס, באמצעות חומרים רעילים ומסוכנים, כמו אלכוהול, כדורי הרגעה, חומר הרדמה וסמים אחרים אשר עלולים להוות סכנה לחייו או לבריאותו, מבצע עבירה פלילית חמורה שדינה 20 שנות מאסר.
גם כאשר נעשה שימוש בחומרים מסוכנים כדי לפגוע בפיכחונו של המתלונן, או כדי להקל על בריחתו של העבריין לאחר ביצוע או לאחר ניסיון ביצוע עבירה, העונש המרבי הצפוי הוא 20 שנות מאסר בפועל.
מהילת קלונקס בתוך אלכוהול כדי לגנוב כרטיס אשראי וטלפון
אדם שהיה מעורב בפרשת רצח, ונגזר עליו עונש מאסר של 10 שנים בפועל ומאסר על תנאי, פנה אל בית המשפט העליון והגיש ערעור בטענה כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני הרשעה בגרימת מוות ברשלנות. העליון החליט לזכותו מחמת הספק מהעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ולהפחית את עונש שהושת עליו לשמונה שנים וחצי בגין עבירת ניסיון לשלילת כושר התנגדות ועבירות נוספות.
על פי עובדות כתב האישום, בליל האירוע ישבו שלושת הנאשמים בבית קפה בערד ושתו לשוכרה. במהלך הלילה מסר המערער מספר כדורי הרגעה מסוג קלונקס לנאשם השני, שאותם רכש באמצעות מרשם רופא. לפנות בוקר, המשיכו לביתו של חבר, ביחד עם המנוח ושם המשיכו לשתות.
בסמוך לשעה שש וחצי, ערבב הנאשם השני, ששה כדורי קלונקס במשקה של המנוח, ללא ידיעתו, במטרה לפגוע בפיכחונו, לגנוב את רכושו ולהקל אחר כך על בריחתו. לאחר שנרדם, גנב ממנו 800 שקלים, כרטיס אשראי, שרשרת זהב ומכשיר טלפון נייד, וביחד עם המערער הכניס אותו, בעודו ישן, למושב האחורי של הרכב.
הנאשם השני נכנס לרכב והסיעו למקום אחר בערד, שם השאיר את הרכב, כשהמנוח מוטל במושב האחורי. הוא הותיר פתח קטן בחלון הנהג, נעל את הרכב, והשליך את המפתחות והשלט פנימה. בהמשך אותו יום, לאחר שבמהלך סיור משטרתי התברר כי הנאשם השני החזיק בכרטיס האשראי ובטלפון הנייד של המנוח, הוא נעצר.
בשעת הצהריים הטמפרטורה הגיעה ל 32 מעלות ומאוחר יותר נמצא המנוח בתוך מכוניתו, כשהוא ללא רוח חיים. בדמו ובקיבתו נמצאה כמות קטנה של קלונקס. עם זאת, על הצדדים הוסכם כי הוא נפטר ממכת חום, וכי אין קשר סיבתי בין הכדורים שבלע לבין מותו.
יש לך שאלה?
המערער טען להגנתו כי לא הוכח קשר בין כדורי הקלונקס שמסר לנאשם השני לבין הפגיעה בפיכחונו של המנוח, וכלל לא הובאו ראיות למעורבותו בגניבה. לטענת המערער, אין להרשיעו בעבירת גרימת מוות ברשלנות, משום שהיסוד העובדתי של גרימת המוות היה הסעת המנוח במכוניתו והמחדל של השארתו ישן בה, ובמעשים אלו אין לו כל חלק.
בית משפט העליון קיבל את הערעור באופן חלקי והורה על זיכויו של המערער, בטענה כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן, ולא ניתן היה לקבוע מעבר לספק סביר כי נהג ברשלנות בגרימת מותו של המנוח, ובהתאם לכך עונש המאסר בפועל שהושת עליו הופחת מעשר לשמונה שנים וחצי.
ע"פ 2456/06
.JPG)
