התאבדות בשירות צבאי: מהן זכויות המשפחה של חייל שהתאבד?

הורים לחיילים שנהרגו במהלך השירות הצבאי, זכאים להכרה כמשפחה שכולה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה ולקבל זכויות ותגמולים מהמדינה ופיצוי על כך ששכלו יקיריהן בצבא. לשם כך יש להביא בחשבון את נסיבות הפגיעה, את תפקידו של החייל, את סוג הפעילות שבה עסק ונסיבותיו של השירות הצבאי.

סעיף 2 ב' לחוק המשפחות, עוסק במוות בשירות ובחזקת מוות עקב השירות. על פי סעיף זה, חייל שנפטר כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו, המדינה מכירה בו כמי שמת בעקבות שירותו אלא אם הוכח אחרת.

לשם כך ישנה דרישה לשני תנאים מצטברים: האחד, הוא תנאי הזמן "בתקופת שירותו", כלומר הפגיעה חייבת להיות בתקופת שירותו של החייל, והשני הוא תנאי הקשר הסיבתי "עקב שירותו", כך שחייב להיות קשר סיבתי בין הפגיעה שהחייל נפגע בה לבין שירותו בצבא.

מוות שנגרם כתוצאה מהתנהגות רעה חמורה

כמו כן, בחוק המשפחות קיימים סייגים לזכות התגמול עקב התנהגות רעה חמורה. על פי סעיף 16 לחוק המשפחות, אם המוות נגרם על ידי התנהגות רעה חמורה של הנספה, כגון: פגיעה עצמית במתכוון, שימוש בנשק שלא כדין, שימוש בסמים מסוכנים, או מעשים מסוכנים אחרים הנעשים מתוך זדון, לא יחולו על בני משפחתו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כלשהן, אך אם יש בן משפחה נצרך, קצין תגמולים רשאי מסיבות מיוחדות להעניק לו חלק מהתגמול הניתן לבן משפחה לפי החוק.

בערעור שהוגש בעניין זה, טענה אמו של חייל שהתאבד במהלך שירותו הצבאי שיש להכיר בה כאם שכולה לפי חוק המשפחות והגישה בקשה לקצין התגמולים להכרה בזכויותיה, זאת לאחר שבקשתה נדחתה בשל התנהגות רעה וחמורה השוללת לטענת משרד הביטחון את הכרת הבן כנספה.

על פי עובדות המקרה, החייל התגייס לצה"ל בשנת 2004 ושובץ ליחידת הנדסה קרבית. הוא סיים בהצלחה טירונות מפרכת בת שלושה חודשים, ושוחרר לחופשה רגילה שאמורה היתה להסתיים עם תחילת האימון המתקדם. החייל לא התייצב לאימון המתקדם והחל בנפקדות שנמשכה עד ששם קץ לחייו.

המפקד הותיר את הנשק ברשות חייל נפקד

החייל התגורר בדירה לחיילים בודדים, ולאחר כעשרה ימים נערך על ידי מפקדיו ביקור ראשון בדירתו, אך הוא לא נמצא שם. מפקדיו שוחחו עמו בטלפון והוא טען שקיבל גימלים והבהיר כי נעדר מהבסיס כדי שיוכל לעבוד ולסייע לאמו. המפקד האמין לדבריו כי ישוב ביום ראשון בבוקר לבסיס, והחליט להותיר את הנשק ברשותו, זאת בניגוד לפקודת מטכ"ל.

כעבור מספר ימים, כאשר החייל לא שב לבסיס, נערך ביקור שני והוא נמצא בדירתו כשהוא ירוי בראשו. לאחר חקירת מצ"ח, הועמד המפקד לדין בגין עבירה של אי קיום הוראה מחייבת והוחלט לנקוט נגדו בהליך של נזיפה פיקודית.

משרד הביטחון דחה את בקשת האם להכרה בזכויותיה, בטענה כי בעת שבנה מצא את מותו הוא נעדר מהשירות שלא ברשות ובנסיבות המתאימות להגדרת התנהגות רעה וחמורה. כמו כן, מותו נגרם כתוצאה מנסיבות חייו ועקב שימוש באלכוהול המהווה גם הוא התנהגות רעה וחמורה, השוללת את הכרתו כנספה.

האם טענה כי קיים קשר סיבתי, מאחר שמפקדיו טיפלו בהיעדרותו של בנה מהשירות ברשלנות ובאופן הנוגד את פקודות הצבא, בכך שנמנעו מלקחת את נשקו האישי כמתחייב, בשעה שהוא נפקד, על כן גורמי הצבא קשרו את נסיבות מותו לשירותו הצבאי באופן המחייב הכרה לפי חוק המשפחות.

יש לך שאלה?

פורום אגף שיקום | קצין תגמולים

בית המשפט קבע כי שימוש באלכוהול בכמות בינונית והיעדרות מהשירות שלא כדין, כאשר המנוח נפקד מהשירות עד ליום מותו במשך תשעה ימים, לא מגיע כדי התנהגות רעה וחמורה המצדיקה את שלילת הזכויות מהמשפחה. כמו כן קבע כי מעשה ההתאבדות התאפשר בעיקר בשל הסיבה כי לחייל היה כלי נשק זמין ברשותו, זאת למרות פקודת מטכ"ל מפורשת שיש לקחת נשק מחייל נפקד או עריק בעדיפות עליונה שאינה ניתנת לשיקול דעת. לפיכך קבע כי האם הצליחה לבסס היטב את הקשר הסיבתי בין מותו של בנה לבין השירות הצבאי והיא זכאית להכרה כאם שכולה לפי חוק המשפחות.