מחלת נפש או בעיה נפשית חמורה עלולה לפגוע קשות בחיי הנישואין, ופעמים רבות אף להוביל לסיומם עקב אי יכולת להתמודד איתה ועם השלכותיה. היא עלולה לפגוע קשות בתקשורת הזוגית ולהביא למצב שבו בן הזוג הסובל מהבעיה אינו מסוגל להשקיע בקשר, בעוד בן הזוג השני אינו יכול עוד להכיל את המחלה.
במקרים כאלו, כל אחד מבני הזוג יכול להגיש תביעת גירושין ולהתיר את נדר הנישואין, אם כי לרוב התביעה מוגשת על ידי בן הזוג שאינו סובל מהמחלה. תביעת גירושין יכולה להיות מוגשת או לבית המשפט לענייני משפחה אשר מוסמך להכריע בכל נושאי הגירושין מלבד הגט עצמו, או לבית הדין הרבני אשר בסמכותו לאשר את הגירושין.
לא משנה לאיזו ערכאה שיפוטית מוגשת התביעה, שתי הערכאות, הן האזרחית והן הדתית, יתנו משקל מכריע לשאלה האם הבעיה הנפשית הייתה ידועה לבן הזוג לפני שהצדדים נישאו, וכן יבחנו האם מחלת הנפש החריפה במהלך הנישואין, באיזו מידה ומה היו הגורמים לכך.
תביעה לגירושין בהתאם לעילת המומים
לפי הדין הדתי, עילת המומים היא עילה מוצדקת ואובייקטיבית להתרת קשר הנישואין. מדובר במצב שבו מום פיזי או נפשי אצל אחד מבני הזוג אינו מאפשר את המשך חיי הנישואין התקינים ולעתים אף אינו מאפשר קיום יחסי אישות. הסוגיה האם בן הזוג ידע או לא ידע על המחלה, וכן מתי המחלה הופיעה, משליכה על מהלך הדיונים בתביעת הגירושין.
תביעה גירושין המוגשת בשל מחלת נפש דורשת להציג בפני הערכאה המשפטית חוות דעת פסיכיאטרית, כך שהצד אשר סובל מהמחלה צריך להסכים לעבור בדיקה פסיכיאטרית. אם הוא מתנגד לעבור בדיקה, ניתן לבקש מבית המשפט לחייב אותו, אך לא מדובר בהליך פשוט. חוות הדעת משליכה לא רק על עניין הגירושין עצמם אלא מבססת הכרעות חשובות הקשורות לגירושין, יכולה לסייע בקביעת המסוגלות ההורית של בן הזוג אשר סובל מהמחלה וכפועל יוצא מכך להשליך על שאלת המשמורת.
המחלה הנפשית הייתה קיימת לפני החתונה, ובן הזוג ידע עליה
אם בן הזוג החליט להינשא חרף ידיעתו שהצד השני סובל ממחלת נפש, הוא יוכל אמנם להגיש תביעה לגירושין בהתאם לעילת המומים, אך אם לא יוכיח שהמצב הנפשי הוחמר בתקופת הנישואין באופן חריג שלא ניתן היה לשער מראש, הערכאה המשפטית לא תתחשב בעובדה זו ותחייב אותו בכל החובות הנובעות מהגירושין, כולל תשלום הכתובה ודמי מזונות מלאים.
מאחר שבן הזוג ידע על המצב ונכנס לברית הנישואין "בעיניים פקוחות", אם יבחר בהמשך הדרך להגיש תביעה לגירושי, לא יהיו לא נסיבות מקלות כלשהן.
המחלה הייתה קיימת לפני הנישואין, אך הוסתרה מבן הזוג
במקרה כזה, כאשר בן הזוג שהגיש את תביעת הגירושין טוען כי לא ידע על הבעיה הנפשית של בן זוגו או לא ידע עד כמה היא חמורה, הערכאה המשפטית תבחן אם אכן טענותיו אמיתיות ומוצדקות, כאשר מסקנותיה ישליכו על הסדר הגירושין.
במהלך הדיונים תתבקש הערכאה המשפטית להכריע האם אכן התובע לא היה מודע למחלה לפני הנישואין, או שהיו למצב הנפשי ולחומרתו סימנים משמעותיים שהם בבחינת עדות ברורה לכך שהתובע היה צריך לדעת על המצב.
אם יוכרע כי אכן המחלה הוסתרה במכוון מהתובע, הערכאה המשפטית תקל עליו ככל הניתן מבחינת הסדר הגירושין ואף לא תחייב אותו בכתובה או המזונות מלאים, כל עוד הדבר לא יפגע בילדים המשותפים. במקרה ההפוך, אם יוכרע שהמחלה הייתה ידועה לבן הזוג, הערכאה המשפטית תחמיר עמו במסגרת הסדרי הגירושין.
המחלה נפשית הופיעה בתקופת הנישואין
במקרה זה בית המשפט יברר האם בן הזוג תרם להופעת המחלה ויבחן את הסיבות להופעתה. אם המחלה נגרמה כתוצאה מהתעללות, לדוגמה, בן הזוג שגרם להתפרצותה יחויב במזונות גבוהים ואף בפיצויים נזיקיים.
יש לך שאלה?
לעומת זאת, מחלה נפשית שפרצה מבלי שבן הזוג היה קשור להיווצרותה, בית המשפט יתחשב בכך ויקבע הסדר גירושין שוויוני בהתאם למצבם הכספי והבריאותי של שני הצדדים.