עובדים רבים מעוניינים לצבור את ימי החופשה שלהם הם זכאים מסיבות שונות. חלקם מעוניינים לתכנן נסיעה ארוכה, אשר בשבילה יזדקקו למספר רב יותר של ימי חופשה מאלה הניתנים להם מדי שנה. עובדים אחרים רוצים לצבור ימי חופשה ולפדות אותם בכסף בשלב מאוחר יותר. מאמר זה יעסוק בשאלה האם ניתן לצבור חופשה. אולם ראשית, יסקור המאמר את הזכאויות הכלולות בחוק חופשה שנתית.

 

מהי חופשה שנתית?

 

חוק חופשה שנתית מגדיר את אחת הזכויות החשובות והמשמעותיות בעולם זכויות העובדים – הזכות לחופשה. לפי החוק, זכאי עובד למספר ימי חופשה מוגדרים בחוק, מספר הימים תלוי ומשתנה לפי ותק העובד המקום העבודה, שבהם רשאי יהיה הוא להיעדר מהעבודה ללא הפחתת שכר. זכות זו נובעת מההכרה בחשיבות קיום חיים פרטיים מעבר לחיי העבודה. ימי החופשה מאפשרים לעובד לבלות יותר זמן עם משפחתו וחבריו ואף לפתח את תחביביו ואת חייו הפרטיים בכלל.

 

השכר המגיע בעד חופשה

 

עובד במשכורת, אשר עובד לפי שכר חודשי, זכאי לקבל כדמי החופשה את השכר הרגיל אשר היה מקבל עבור עבודתו באותם ימים. עובד בשכר, אשר עובד לפי שעות עבודה או ימי עבודה, זכאי לקבל דמי חופשה המחושבים לפי מספר ימי החופשה כפול שכר העבודה היומי הממוצע, המחושב לפי חלוקת שכר שלושת החודשים הקודמים ליציאה לחופשה, או שלושת החודשים בהם העבודה הייתה מלאה ביותר, ל-90.

 

במידה והעובד בשכר עבד במשך פחות מ-75 ימים רצופים אצל המעביד וחוזה העבודה בינו לבין המעביד אינו עולה על 74 יום – על המעביד לשלם לעובד 4% משכר העבודה בעבור החופשה.

 

לכמה ימי חופשה זכאי עובד?

 

מספר ימי החופשה שלהם זכאי העובד לפי חוק חופשה שנתית משתנה לפי ותק העובד בעבודה:


• במהלך שנת העבודה הראשונה – אם העובד עבד בפועל 240 יום ומעלה, או 200 יום ומעלה, כאשר היה קשר משפטי בין העובד למעביד במשך כל השנה, זכאי הוא ל-14 ימי חופשה. אם עבד פחות, יהיה העובד זכאי לימי חופשה באופן יחסי לימי עבודתו.
• בארבע השנים הראשונות לעבודה - 14 יומי חופשה שנתיים.
• בשנה החמישית לעבודה - 16 ימי חופשה שנתיים.
• בשנה השישית לעבודה - 18 ימי חופשה שנתיים.
• בשנה השביעית לעבודה - 21 ימי חופשה שנתיים.

 

החל מהשנה השמינית לעבודה, מספר ימי החופשה השנתיים גדל ביום אחד מדי שנה. כך, בשנה השמינית לעבודה יהיה העובד זכאי ל-22 ימי חופשה שנתיים, בשנה התשיעית לעבודה יהיה זכאי העובד ל-23 ימי חופשה שנתיים וכך הלאה, עד אשר מספר ימי החופש יגיע לתקרה המקסימאלית בחוק העומדת על 28 יום.

 

חשוב לציין, כי הזכות לימי חופשה היא זכות קוגנטית, אין להתנות עליה אלא לטובת העובד. המשמעות היא שלא ניתן להפחית מימי החופשה הקבועים בחוק, אולם אין בעיה להרחיב את מכסת ימי החופשה בחוזה העבודה האישי או הקיבוצי מעבר לקבוע בחוק. בחישוב ימי החופשה שלהם זכאי העובד, עולה השאלה האם רשאי העובד לצבור את ימי החופשה.

 

צבירת ימי חופשה

 

לפי סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, אסור לצבור חופשה. הרציונאל מאחורי הוראה זו, נועד לתמרץ עובדים לקחת ולנצל את ימי חופשתם מדי שנה. חוק חופשה שנתית הינו חוק בעל מטרה סוציאלית, מטרתו היא לאפשר ולוודא שעובדים מקבלים ימי חופש מדי שנה ואכן מנצלים אותם מדי שנה. המחוקק אינו מעוניין בעובדים אשר יעבדו באופן רצוף במשך שנים ויחסכו את ימי החופשה המצטברים כדי לפדות אותם בכסף. המטרה היא לסייע לעובדים בפיתוח חייהם הפרטיים, לאפשר להם לבלות יותר זמן עם משפחותיהם. מטרה זו אינה מתגשמת במצב שבו העובד אינו לוקח חופש כלל ופודה את ימי החופש להם הוא זכאי בכסף.

 

עם זאת, החוק מכיר בכך שעובדים לעתים ירצו לצבור ימי חופשה משנה לשנה על מנת לצאת לחופשה יותר ארוכה. על כן, מאפשר החוק לעובד לקחת בשנה רק 7 ימי חופשה מתוך מספר ימי החופשה להם הוא זכאי ואת היתרה לצרף לימי החופשה של השנתיים הבאות. כלומר, ניתן לצבור ימי חופשה למשך 3 שנים, כל עוד מנצלים 7 ימי חופשה מדי שנה.

 

חשוב לציין כי החוק מאפשר צבירה זו רק בהסכמת המעביד. אפשרות זו מאוזנת על ידי ההוראה בחוק הקובעת כי שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות איסורים על צבירת חופשה שכזו, במידה ונסיבות העבודה או בראיות העובד מחייבת כי העובד יצא לחופשה מדי שנה.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים

 

נושא צבירת חופשה עלול להתעורר בעת סיום יחסי העבודה, כאשר מבקש העובד לקבל פדיון עבור ימי החופשה אשר טרם נוצלו על ידו. צבירה אסורה לפי חוק עלולה לגרום לאיבוד ימי החופשה העודפים ולשלילת הזכות לפדיונם. החובה להוציא עובדים לחופשה חלה על המעביד.

 

באם הוכיח המעביד כי העובד סירב לקחת חופשה, לפי פסיקת בית המשפט יש לראות בכך ויתור העובד על הימים העודפים. במידה והמעביד הוא זה אשר לא אפשר לעובד לצאת לחופשה, נצברים ימי החופשה ואין רואים את העובד כאילו ויתר עליהם. במצב זה רשאי העובד לקבל פדיון ימי חופשה בגין שלוש שנות העבודה האחרונות.