פועל במה אשר עבד במשך שעות מרובות בהרמת משאות ונשיאת ציוד כבד, נפגע במהלך עבודתו בגבו. העובד טען כי המעסיקה לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, ולא דאגה לספק אמצעי עזר, על כן הפרה את חובת הזהירות כלפיו, והיא האחראית לפצותו בגין נזקי גוף. בית משפט השלום ברמלה קיבל בשבוע שעבר (יום ה') את התביעה וחייב את המעסיקה בסך של 466,795 שקלים.

 

בשנת 1997, החל התובע, יליד 1970, לעבוד באגודת ידיד הבלט הקלאסי בישראל, בתפקיד פועל במה ונהג משאית, אשר הובילה את ציוד הבמה להופעות. בתחילת שנת 2008, הוא נפגע בגבו, בעת שהרים לבדו גליל לינולאום במשקל 50 ק"ג, ועקב כך נתפס לו הגב.

 

בעקבות פציעתו נאלץ התובע לעזוב את עבודתו כפועל במה, בשל המלצת רופא תעסוקתי, להימנע מהרמת משאות כבדים או מעבודה פיזית מאומצת. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע וקבע לו נכות בשיעור של 10% בגין תאונת עבודה, אולם דחה את תביעתו להכרה בפגיעה בעמוד השדרה כמיקרוטראומה.

 

התובע דרש לקבל פיצויים מהמעסיקה בגין תאונת עבודה ובגין פגיעת מיקרוטראומה עקב בלאי מתמשך של עמוד השדרה, שנגרם לטענתו במהלך עשר שנות עבודתו, בשל ביצוע פעולות פיזיות קשות בתנועות חוזרות ומאולצות.

 

התובע הצהיר כי במסגרת עבודתו נדרש לסחוב בכל הקמה ופירוק של מופע, ציוד כבד שכלל מזוודות כבלים, גלילי לינוליאום ופנסים, אשר שימשו כתפאורה להופעות. וטען כי באופן קבוע נתקל בקושי להעביר את הציוד הכבד מהרמפה של המשאית לתוכה.

 

בנוסף טען כי העבודה נעשתה תחת לחץ, ובמסגרתה נדרש להרים ללא סיוע של עובד אחר, גלילי PVC, ולסגור בכוחות עצמו רמפה מיושנת במשקל של 100 ק"ג. לטענתו הפגיעה בגבו נגרמה עקב רשלנות המעסיקה, אשר לא דאגה לספק הדרכה נאותה ואמצעי עזר לביצוע העבודה.


הפועל לא התלונן על תנאי עבודתו עד למועד פציעתו

 

מנגד טענה המעסיקה כי התובע בחר מרצונו לעסוק בעבודה פיזית, ועד למועד התאונה, לא התלונן על תנאי העסקתו ואופי העבודה. ביום התאונה הוא נפצע מיד עם תחילת הקמת הבמה, כאשר נשא את גליל הלינוליאום הראשון, וככל הנראה ביצע תנועה לא נכונה. על כן היא לא ידעה, ואף לא היתה יכולה לצפות את קרות האירוע, ולא ניתן היה לעשות דבר כדי למנוע אותו.

 

בנוסף טענה המעסיקה כי יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי, מכיוון שהוא היה עובד ותיק ומנוסה, והיה מצופה ממנו לעבוד בזהירות, ואף לבקש עזרה מעובד אחר, אם היה זקוק לסיוע בהרמת הגליל.

 

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, סבר בית המשפט כי המעסיקה הנהיגה שיטת עבודה שבה כל עובד מרים את הציוד הנדרש בעצמו, ללא סיוע של עובדים אחרים, ומבלי שהועמדו לרשותו אמצעים להרמה של הציוד או להובלתו. בנוסף סבר כי הסיכון שייגרם נזק כתוצאה מהרמת משקל כבד ללא שיטת עבודה או הדרכה נאותה הוא סיכון סביר וצפוי.

 

יש לך שאלה?

פורום מחלת מקצוע
פורום תאונת עבודה

 

בנסיבות אלה קבע כי אין לייחס אשם תורם לתובע, והטיל את מלוא האחריות לפציעתו על המעסיקה. על כן חייב אותה לפצותו בסך של 466,795 שקלים, בגין הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות וניידות וכאב וסבל. בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% מסכום הפיצויים והוצאות משפט.

 

ת"א 1298-10-09