התובעת הגישה תביעה נגד המדינה בגין רשלנות רפואית בלידה, בטענה כי אם ההיריון היה מסתיים בניתוח קיסרי, ולא בהחדרת קטטר להרחבת צוואר הרחם, היה ניתן למנוע את מות העובר. בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל בשבוע שעבר (יום ב') את התביעה וחייב את המדינה לפצות את התובעת בסך של 800,000 שקלים.

 

התובעת, ילידת שנת 1985, היתה כבת 26 במהלך הריונה הראשון, ונשאה בבטנה את עוברה במשך 41 שבועות. בתחילת חודש יוני 2011, היא הגיעה לביקורת במרכז הרפואי בצפון הארץ. הניטור נמצא תקין, אך בבדיקת אולטרה סאונד עלה מיעוט מי שפיר ובשל הריון עודף הוחלט על זירוז לידה.

 

הזירוז לא גרם ללידה והתובעת הועברה למחלקת יולדות להשגחה, כדי להתחיל בהשראת לידה על ידי קטטר אטד, שהוא בלון צינורי המוחדר אל הרחם וגורם לפתיחתו והתרחבותו. לאחר כ- 12 שעות מאז הוחדר הקטטר, התובעת נשלחה לחדר לידה שם הוצא הקטטר וחובר מוניטור, אולם אז דופק העובר לא נשמע והתובעת התבשרה כי עוברה מת.

 

לטענת התובעת לאחר הכנסת הקטטר, היא ציינה בפני הרופאה כי היו לה צירים כואבים כל חמש דקות והעובר בעט והשתולל. לפנות בוקר היא התפתלה מכאבים וביקשה לקרוא לרופאה אך היא לא באה.

 

ניתן היה למנוע את מות העובר באמצעות ניתוח קיסרי

 

בנוסף טענה כי נוכח העובדה שמדובר בהריון עודף עם מיעוט מי שפיר, היה צורך לבצע ניטור רציף כדי לשמור על שלום העובר, ואף בשל היעדר תנאי לידה ניתן היה לסיים את ההיריון בניתוח קיסרי, ואז אין ספק שניתן היה למנוע את מות העובר. על כן מדובר במקרה של "הכלל המדבר בעד עצמו", וכי הרופאה לא נקטה בזהירות סבירה, שהובילה לטיפול רשלני ולתוצאה הטראגית.

 

המדינה טענה כי העובר נולד ללא רוח חיים כשחבל הטבור כרוך סביב גופו, ומדובר במקרה מצער ובלתי צפוי של מות עובר ברחם, חרף התנהלות מקצועית סבירה של הצוות הרפואי. לטענתה, בניטור העוברי לא היה רמז לאירוע של כריכת חבל הטבור, ומכיוון שההיריון היה עודף, מומלץ היה לעבור הליך זירוז לידה, אך התובעת התעלמה מהסיכונים הכרוכים בהיריון, לא נשמעה להמלצת הרופאים, ובחרה לסכן את העובר, על כן אין לה אלא להלין על עצמה.

 

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ומומחים מטעמם, השתכנע בית המשפט כי התובעת התלוננה על כאבי צירים חזקים והשתוללות העובר לאחר החדרת הקטטר, אולם הרופאה התעלמה מתלונותיה. בנוסף סבר כי בשלושת הביקורים האחרונים במרכז הרפואי, לא הבשילו התנאים ללידה, לכן לא הוצע לה להתחיל זירוז. לפיכך נדחתה טענת הנתבעת לגבי רשלנותה של היולדת.

 

בית המשפט קבע כי היה צורך לשקול אמצעי חלופי של ניתוח קיסרי לסיום ההיריון, וחלה חובה על הצוות הרפואי ליידע את המטופלת על כך, אולם הרופאים לא הביאו לידיעת התובעת את האופציה של לידה באמצעות ניתוח קיסרי, ולנוכח היעדר ניטור ומתן טיפול רשלני, הגיע למסקנה כי מות העובר נגרם בשל רשלנות הנתבעת.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית בלידה
פורום רשלנות ברפואת משפחה וילדים

 

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי המדינה תפצה את התובעת בסך של 800,000 שקלים, בגין פגיעה באוטונומיה, כאב וסבל ואבדן הנאות החיים. בצירוף הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 שקלים, ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20%.

 

ת"א 33611-06-12