התובע שנפגע כתוצאה מטיפול רשלני בניתוח להסרת גידול מהראש, פנה אל עורך הדין כדי שייצג אותו בתביעת רשלנות רפואית, אולם מאחר שהתביעה הוגשה באיחור ניכר היא נדחתה מחמת התיישנות, והתובע הפסיד את סכום הפיצויים. בנסיבות אלו הוגשה תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך הדין. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל בתחילת החודש את התביעה וחייב את עורך הדין לשלם לתובע סך של 2,474,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט.

 

על פי עובדות התביעה, בשנת 1999 הגיש הנתבע בשם התובע תביעה נגד קופת חולים והסתדרות מדיצינית הדסה, בגין נזקי גוף בעקבות איחור בגילוי גידול שהוסר מראשו, התרשלות בביצוע הניתוח עקב אי הסרת הגידול בשלמותו, ואיחור בגילוי הגידול החוזר.

 

בשנת 2009, בית המשפט קיבל את הטענה לאיחור בגילוי הגידול הראשון והטענה לאיחור בגילוי החוזר. הטענה להתרשלות בביצוע הניתוח נדחתה. בנוסף נקבע כי נקבע כי התרשלותן של הנתבעות בגילוי הגידול הראשון גרמה לכך שגידול היה גדול יותר במועד הניתוח, ועקב כך נגרם לתובע נזק רב ונפגעו רקמות רבות יותר בעת הוצאתו. בנסיבות אלו חויבו הנתבעות לפצותו בסך של 4.3 מיליון שקל.

 

הצדדים ערערו על תוצאות פסק הדין, ובית המשפט העליון קיבל את ערעורן של הנתבעות בדבר הפיצויים שנפסקו בגין האיחור בגילוי הגידול הראשון, ונקבע כי התביעה התיישנה במלאת שבע שנים לניתוח, לכן דינה להידחות. לפיכך הסכום שנפסק בגין הרשלנות שבאיחור בגילוי הגידול החוזר הועמד על סך 150,000 שקל בלבד.

 

התרשלותו של עורך הדין גרמה לתובע נזק כספי בסך של מיליונים

 

התובע טען כי בשנת 1995, הוא פנה לראשונה אל עורך הדין, זמן רב טרם התיישנות התביעה, כדי שייצג אותו בתביעת רשלנות רפואית בגין שרשרת האירועים והמחדלים שהסתיימה בניתוח הראשון בשנת 1988, אולם עורך הדין לא הבהיר לו את הדחיפות שבהגשתה בשל חשש מפני טענת התיישנות, והגישה רק בשנת 1999, באיחור ניכר ובכך התרשל. בנוסף טען התובע כי עורך הדין כפה עליו לדחות הצעת פשרה שהציע העליון, טרם ניתן פסק דינו שבו התקבל הערעור.

 

מנגד טען העורך דין כי יש לדחות את התביעה, מאחר שלמעלה מעשור טיפל בתיק במסירות, ועשה כמיטב יכולתו. לטענתו, בשנת 1995, פנה אליו התובע וביקש לברר האם ניתן לקבל כספים מן המוסד לביטוח לאומי ולא בעניין רשלנות רפואית. כמו כן, בפרק הזמן שבין הפנייה הראשונה למליאת שבע שנים ממועד הניתוח הראשון, לא ניתן היה להגיש תביעת רשלנות רפואית, ורק בשנת 1996, כאשר הגידול חזר, עלה חשד בקיומה של רשלנות רפואית.

 

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדיף בית המשפט את גרסתו של התובע, וקבע כי הוא הגיע אל הנתבע לראשונה בשנת 1995, בעניין אפשרות להגשת תביעת רשלנות רפואית, מכיוון שהטיפול בתביעה מול המוסד לביטוח לאומי נעשה עוד בשנת 1988, ומאז לא הוכח טיפול ממשי מצד הנתבע.

 

המסמך היחיד שהוצג מאותה פגישה הוא טופס ויתור על סודיות רפואית, לפיכך סבר בית המשפט כי היעדרם של מסמכים רלוונטיים נוספים, כגון תרשומת של עורך הדין מהפגישה, הסכם שכר טרחה או ייפוי כוח פעלו לחובת גרסת עורך הדין.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית אונקולוגיה | סרטן
פורום רשלנות מקצועית

 

בנוסף קבע בית המשפט כי הנתבע לא נהג כפי שהיה עליו לנהוג כעורך דין סביר לאחר פנייתו של התובע אליו בראשית שנת 1995, והיה עליו לפעול באופן מיידי ולהעמיד אותו על דחיפות הגשת התביעה כדי להימנע מטענת התיישנות. כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע, נשללו מהתובע סכומי כסף ניכרים בגין האיחור בגילוי הגידול הראשון, מחמת התיישנות.

 

בנסיבות אלו קיבל בית המשפט את התביעה, וחייב את הנתבע לפצות את התובע בסך של 2,474,000 שקלים בגין התרשלות מקצועית בטיפול בתביעת רשלנות רפואית, זאת בצירוף הוצאות התובע בסך של 500,000 שקלים.

 

ת"א 23550-07-11