התובע, יליד שנת 1969, נחבל בראשו, מאריח שנפל מבית פנורמה בתל אביב, ופגע בראשו. התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד בעלת הבניין וחברת הביטוח שלה עקב הפרת חובת הזהירות. בית משפט השלום בתל אביב - יפו קיבל בשבוע שעבר (יום ה') את התביעה, וחייב את הנתבעת בסך של 137,500 שקלים.

 

על פי עובדות התביעה, בחודש מאי 2006, כאשר התובע, נהג הובלות עצמאי, היה כבן 36 שנים, הוא הלך ברחוב דרך בן צבי בתל אביב, סמוך לבית פנורמה, ונחבל בראשו מאריח שיש, אשר ניתק לטענתו מאחד מקירות הבניין, וצנח על ראשו.

 

התובע פנה לקופת חולים, ומשם הובהל באמבולנס לחדר המיון. בבית החולים עבר סדרת בדיקות וצילומים ולבסוף שוחרר לביתו. התובע המשיך לסבול מכאבי ראש, בחילות, קשיים בריכוז ובזיכרון ומחרדות. וכיום, כתשע שנים אחרי האירוע, הוא עדיין סובל מהליקויים.

 

מומחה בתחום הנוירולוגיה מטעם בית המשפט קבע כי נותרה לו נכות בשיעור של 5% כתוצאה מהתאונה ברחוב, ונקבע כי לא נותרה כל נכות תפקודית.

 

התובע טען כי יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" ולהעביר את נטל הראייה להוכחת היעדרה של התרשלות אל כתפי הנתבעת. מנגד הכחישה הנתבעת את אחריותה לאירוע וטענה כי כלל לא התרשלה בהתנהלותה, מכיוון שמדובר באירוע שלא ניתן היה לצפות מראש.

 

עד מטעם הנתבעת, ששימש כמנהל אחזקה בבית פנורמה, מסר כי עד מועד האירוע לא התגלו מקרים דומים של נפילת אריחי שיש מן הקיר, לכן לא היתה כל סכנה, ואף טען כי בזמן כהונתו לא בוצעה כל בדיקת בטיחותית כדי לבחון את תקינות משטחי השיש שעל הקיר, מכיוון שלא היה צורך בכך.

 

העד מסר כי הוא מודע היטב לתופעה של נפילת לוחות חיפוי מן הקיר, ואף מודע לקיומן של פעולות תחזוק שנועדו למנוע מקרים מסוג זה. יחד עם זאת אישר כי לא בדק את תקינות האריחים טרם האירוע.

 

הנתבעת לא נקטה בזהירות סבירה כדי למנוע את הסכנה

 

בית המשפט סבר כי לתובע לא היתה ידיעה לנסיבות שגרמו להינתקות האריח שפגע בראשו, וכי מדובר בנסיבות ובאמצעים אשר היו בשליטתה המלאה של הנתבעת. לפיכך הגיע למסקנה כי בעלת המקרקעין הפרה את חובת הזהירות כלפי באי המקום, ולא נקטה בכל האמצעים הנדרשים, כדי למנוע הינתקותם של אריחים מקיר הבניין תוך צניחתם על ראשים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום תביעת ביטוח

 

בית המשפט קבע כי הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע בהיותו מבקר במקום, מתוקף היותה הבעלים של הבניין והמחזיקה במקרקעין. וקבע כי לא עלה בידיה להרים הנטל אשר הועבר אליה לפי הכלל של "הדבר מדבר בעדו", ולהוכיח כי לא התרשלה בנסיבות המקרה אשר הוביל לפגיעתו.

 

בנסיבות אלו התביעה התקבלה, והנתבעת חויבה לפצות את התובע בסך של 137,500 שקלים בגין הנזק שנגרם לו, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 30,900 שקלים.

 

ת"א 26193-09-09