מה תוקפו של חוזה שכירות במקרה שהשוכר הלך לעולמו? הסוגיה נדונה לאחרונה בבית משפט השלום בכפר סבא, במסגרת תביעה כספית שהגישה המשכירה כנגד הערבים שחתמו על התחייבויותיה של השוכרת, אשר למרבה הצער הלכה לעולמה באמצע תקופת השכירות, כאשר אחד מהערבים הוא גם בנה ויורשה של המנוחה. התביעה הוגשה לתשלום שכר הדירה והוצאות נוספות שבהם נשאה התובעת עד שנכנסה לדירה שוכרת חלופית. הנתבע טען כי עם מותה של אמו פקע תוקפו של הסכם השכירות, אולם בית המשפט קבע כי על פי חוק החוזים, מוות אינו מבטל את קיום החוזה. לפיכך התביעה התקבלה, והנתבעים חויבו לשלם למשכירה סך של כ-27 אלף שקלים, בתוספת הוצאות שכר טרחה בסך של 3,000 שקלים.


תקופת השכירות עבור הדירה ברעננה הייתה אמורה להסתיים כתשעה חודשים לאחר שהשוכרת נפטרה. מיד לאחר מותה הודיע בנה לתובעת באופן חד צדדי כי הוא עומד לפנות את הדירה, ודרש שלא תפקיד את דמי השכירות עבור החודש הבא. התובעת דחתה את הודעתו וניסתה להפקיד את הצ'ק בחודש האמור, אך הצ'ק לא כובד.


עוד באותו חודש הודיע לה הבן כי הדירה פנויה וביקש הנחיות למסירת המפתחות, ואילו המשכירה הודיעה שתסכים לחפש שוכרים חלופיים, אך עד שייכנסו לדירה הנתבעים מחויבים לשלם את הוצאותיה ונזקיה. הנתבעים סירבו, וחלפו עוד כשישה חודשים עד אשר נכנסה לדירה השוכרת החלופית.


בית המשפט: היות שחוזה שכירות הוא לא "חוזה אישי", מותו של שוכר אינו מבטל את תוקפו


כאמור, הנתבעים טענו שמרגע פטירתה של המנוחה, חוזה השכירות פקע, כך שלא נותרה עוד מחויבות כלפי התובעת מצדם של היורשים או הערבים.


התנאים לתוקפו של כל חוזה, וחוזה שכירות בפרט, מצויים בחוק החוזים, כמו גם התנאים לפקיעת החוזה: התקיימות נסיבות המבטלות את ההסכם, אי יכולתו של אדם למנוע אותן והיעדר ידיעה מראש על כך שהן עומדות להתקיים.


אמנם מותה המצער של השוכרת היה מפתיע ולא ידוע מראש, וכמובן היא לא הייתה יכולה למנוע אותו, כך שרוב התנאים אכן מתקיימים. ואולם, מוות מהווה הצדקה לבטלותו של הסכם רק אם מדובר בחוזה לקיום אישי. התובעת טענה כי עסקת השכירות לא הייתה מבוססת על קשר אישי ולפיכך לא התבטלה עם מותה של השוכרת, והשופט קיבל את טענתה והוסיף כי בהתאם לחוזה, לא היה ייחוד מסוים למנוחה מבחינת התובעת, אשר הייתה יכולה להשכיר את הדירה באותה מידה לכל שוכר אחר.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני חוזים / הסכמים
פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף


המסקנה היא שהסכם השכירות הוא לא חוזה לקיום אישי, ולפיכך מותה של המנוחה לא הביא לביטולו. לאור זאת, קבע השופט, הנתבעים מחויבים לשלם את שכר הדירה בהתאם לחוזה השכירות עבור התקופה שבה הדירה עמדה ריקה עד לכניסתה של הדיירת החדשה. הוא קיבל את התביעה והורה לשני הנתבעים לשלם למשכירה כ-27 אלף שקלים עבור דמי השכירות, וכן 3,000 שקלים עבור שכר טרחת עורך דינה.


תא"מ 12761-06-14