פעוטה כבת שלוש שנים טבעה למוות בחוף ים באזור נמל אשדוד. הוריה הגישו תביעה בשם העזבון נגד חברת חשמל, המדינה, עיריית אשדוד וחברת הנמלים, בטענה כי התרשלו בכך שהפרו את חובות הזהירות החלות עליהן על פי דיני הנזיקין. בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם להורים סך של 803,000 שקלים.

 

בחודש אוגוסט 2008, הגיעו התובעים יחד עם שמונת ילדיהם לחוף הים באשדוד שאינו מוכרז וללא שירותי הצלה, זאת בעקבות המלצה של חברים על חוף הדייגים כחוף שקט נעים ונקי. ההורים הזהירו את הילדים שלא ייכנסו לתוך הים, מאחר שאינם יודעים לשחות, אך אישרו להם לשכשך את רגליהם במים החמימים שיצר המתקן של תחנת הכוח המצוי בסמוך לחוף.

 

במהלך שהותם הפעוטה בת השלוש שיחקה בחול ליד רגליה של האם, ולפתע נסחפה על ידי גל גדול שנשבר אל החוף, אל עבר הזרם המשני שהגיע מן המתקן. האם ניסתה לאחוז בבתה, אך היא חמקה מידיה ונסחפה לעומק הים. ההורים שאינם יודעים לשחות זעקו לעזרה, ועובר אורח קפץ למים, משה אותה מן הים והחל לבצע בה החייאה. לאחר כשלושה ימים הפעוטה נפטרה בבית חולים.

 

אם היה שלט אזהרה התובעים היו נמנעים מן הכניסה למים גם לשם שכשוך רגליים

 

לטענת התובעים, הדרך אל החוף לא היתה חסומה, לא היה שילוט האוסר על השהייה או השחייה בו, ואף לא היה כל שילוט המתריע מפני סכנה מוגברת בחוף. בנוסף טענו כי זרימת המים מן המתקן, המשמש את חברת חשמל למוצא מי הקירור, הביאה לסיכון מוגבר, כתוצאה מן הממשק שבין זרם המים היוצא מהמתקן והגלים.

 

על כן הגישו תביעה נגד חברת חשמל, האחראית על הקמת המתקן. נגד עיריית אשדוד האחראית על החוף המצוי בתחום שיפוטה, נגד משרד הפנים האחראי על השליטה והפיקוח על חופי הארץ, ונגד חברת הנמלים שהיא הבעלים של החוף שבו טבעה בתם.

 

הנתבעים טענו מנגד כי האירוע הטרגי אירע כתוצאה מרשלנותם של ההורים, אשר בחרו לבקר עם ילדיהם בחוף שאינו מוכרז, למרות שלא ידעו לשחות, ואף לא השגיחו על בתם כנדרש מכל הורה סביר בנסיבות העניין.

 

עוד טענו ששלט האוסר על רחצה לא היה מונע את שכשוך הרגליים במים של הפעוטה, והוסיפו כי התובעים לא הוכיחו את נסיבות האירוע, ולא ברור מן העדויות היכן בדיוק הוא אירע, לאיזה עומק נכנסה הפעוטה לתוך הים והיכן עמדה האם.

 

הנתבעים התרשלו באי הצבת שילוט האוסר על הרחצה בחוף

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בחוות דעת של מומחים מטעמם, הגיע בית המשפט למסקנה כי הפעוטה טבעה בחוף ים שהוכרז על ידי שר הפנים כאסור לרחצה, ולכן חלה חובה להציב בו שילוט על פי חוק. אולם חובה זו הופרה על ידי הרשות המקומית שכן לא הוצבו במקום שלטים, ואף המדינה הפרה את חובתה לבדוק האם אכן הוצבו בחוף שלטים.

 

בית המשפט השתכנע כי חברת החשמל לא עמדה בנטל להוכיח כי זרמי המתקן לא השפיעו כלל על נזקי הפעוטה, ולכן היא אחראית למותה בכך שלא מנעה את כניסתה לחוף, על אף שיצרה את הסיכון הנובע מזרמי המתקן. ואף קבע כי אחריותה של חברת הנמלים להגברת הסיכון, הוכחה באמצעות חוות הדעת של מומחים, עקב שינויים שיצרה בתוואי החוף, לכן היה עליה לשלט את האזור בעצמה באופן המזהיר את הציבור מפני מסוכנותו.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים
פורום עיזבון וירושה

 

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי להורים חלק משמעותי לקרות הנזק, מאחר שהם בחרו לשהות באזור מסוכן עם שמונה ילדים קטנים, בשעה שהם אינם יודעים לשחות. לאחר הפחתת אשם תורם בשיעור של 40% חייב את הנתבעים לפצות את התובעים בסך של 803,000 שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.6% והוצאות משפט. כאשר העירייה וחברת חשמל ישלמו כל אחת 30% מן הסכום, חברת הנמלים 25% והמדינה 15% מן היתרה.

 

ת"א 9709-09