בית המשפט המחוזי בתל אביב, מנע לאחרונה את פינויים של שני הומלסים שהקימו מאהל ברמת השרון, וכן את החרמת הציוד שלהם על ידי העירייה. אולם, למרות שעתירת השניים לבית המשפט התקבלה, ציינה השופטת בסיום דבריה כי לא יוכלו להישאר שם לעד, ועל הרשויות הרלוונטיות לסיי להם במציאת מקום מגורים הולם.


בני זוג, שנואשו ממצבם הכלכלי והקימו אוהל ברחבת העירייה, הגישו עתירתם נגד העירייה לאחר שאלו החלו בהחרמה כוללת של הציוד האישי שלהם וביקשו לפנות אותם מהמקום.

 

בכתב התביעה שהגישו לבית המשפט, פירטו השניים את נסיבות החיים אשר הובילו אותם להקים אוהל באמצע רחבת העירייה, ולהעתיק לשם את מקום מגוריהם. בן הזוג, כבן 30, חי לבדו מגיל צעיר בשל נסיבות חיים קשות, כאשר לטענתו הוא מקבל קצבת נכות מביטוח לאומי, ואינו עובד למחייתו. בת זוגו, הצעירה ממנו, מצויה בעיצומו של שירות לאומי, וטענה כי נאלצה לעזוב את ביתה בעקבות התעללות מצד אביה ונידויה מהמשפחה.

 

השניים טענו בעתירתם כי מקום מגוריהם אינו מפריע לאיש, ואין כל סיבה לפנות אותם או להחרים את חפציהם. לטענתם, הם נדרשים פעמים רבות על ידי הפקחים להעביר את האוהל מצד אחד של הרחבה לצדה השני, בטענה כי הם מפריעים לעוברים ושבים. בכל פעם נענו העותרים לבקשתם, אולם מצאו כי במהלך ההעברה הפקחים מחרימים להם חפצים אישיים, כגון בגדים, מכשיר אינהלציה שהיה נחוץ להם ועוד.


בעתירתם, ביקשו מבית המשפט לעצור את פינויים על ידי פקחי העירייה, וכן את החרמת חפציהם, ובמקביל לסייע להם לקבל את זכויותיהם הסוציאליות לפי חוק, הן בסיוע בשכר הדירה או בקבלת זכאות לדיור ציבורי והן בסיוע בקבלת שיקום נפשי מהמדינה בגין ההתעללות שחוותה העותרת.

 

העירייה: השניים אינם דרי רחוב ואינם עושים דבר על מנת למצות את זכויותיהם בחוק 


מנגד, טענה העירייה כי אין מקום לקבל את עתירתם ולו בשל העובדה כי השניים לא עשו דבר על מנת למצות את זכויותיהם החוקיות, ולמעשה אינם יכולים להיחשב כדרי רחוב בהגדרתם בחוק.


לדבריה, לא זו בלבד שהם לא פנו לרשויות הרלוונטיות, אלא שאף סירבו לקבלת סיוע כספי חד פעמי בשכירת דירה. כמו כן, הציעה העירייה סיוע בטיפול בבקשותיו של העותר מול משרד הבריאות, אולם גם הצעה זו נפלה על אוזניים ערלות.


נוסף על כך, טענה העירייה כי היא בסך הכל מבקשת להסיר מטרד הפוגע באיכות החיים של התושבים בעיר, כאשר העותרים הקימו את אוהלם על רחבת העירייה האמורה לשמש מקום למשחקי ילדים, ולמגוון פעילויות ואירועים שונים.


לבסוף, טענה הנתבעת כי לא מדובר באוהל אחד בודד כי אם במספר אוהלים, כאשר העיריה פועלת למניעת הרחבת המאהל.


בבואה לדון בבקשת העותרים, עמדה השופטת על טענות הצדדים, וקבעה כי היא מקבלת את התביעה בחלקה. ראשית, קבעה השופטת כי ניתן להתייחס אליהם כדרי רחוב למרות העובדה כי יש ממש בדברי העירייה על כך שאינם עונים להגדרה הקלאסית.


שנית, התחשבה השופטת בטענת העותרים כי הם אינם מפריעים לפעילות המתקיימת ברחבת העירייה, וכי כאשר מתקיימת פעילות כלשהי הם מפנים את האוהל, עד לסיום האירוע. כמו כן, לא נראה כי התקבלה תלונה בעניינם על ידי מי מהתושבים או ממפעילי האירועים במקום.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות


בנוסף, לא נראה כי השניים מהווים סכנה כלשהי לעוברים ולשבים, או לתלמידי בית הספר הסמוך. על כן, קבעה השופטת כי אין מקום לפנות את העותרים ממקומם, וכפועל יוצא אין להחרים להם ציוד קיום בסיסי או אחר, בתנאי שאינו מהווה הפרעה ממשית לסביבה.


עם זאת, ציינה השופטת כי מצב זה אינו יכול להימשך לנצח, והורתה לרשויות השונות לפעול למיצוי זכויותיהם הסוציאליות, וכן לעותרים לשתף פעולה עם הרשויות ולפעול בעצמם לשיפור מצבם.

 

עת"מ 57129-11-14