בית משפט השלום ברחובות קיבל בשבוע שעבר (יום ג') את תביעתה של חברת עמידר נגד שני יורשים, והורה על פינויים המיידי מדירת אמם המנוחה, וזאת למרות טענת השניים כי גרו בדירה הרבה לפני מותה של הדיירת המוגנת.


בשנת 1977 השכירו בני זוג דירה של עמידר בשכירות סוציאלית, ומעולם לא רכשו את הדירה. עם חלוף השנים השניים התגרשו והאישה נותרה לחיות בדירה עד לפטירתה בשנת 2008.


לפי כתב התביעה שהגישה חברת עמידר, שני ילדיה פלשו לדירה לאחר מות אמם, וחיים בה כעת שלא כדין. לפיה, אין להם כל זכויות בדירה, והם אינם נחשבים לדיירים ממשיכים כהגדרתם לפי חוק, שכן הם לא גרו בדירה טרם פטירת הדיירת החוזית, ובכל מקרה לא למשך תקופה המזכה אותם בתואר.


לתמיכה בטענה זו, הביאה התובעת דוחות שנערכו כאשר אם הנתבעים היתה בחיים, בין השנים 2004-2007. בדוחות אלו מצוין בפירוש כי המנוחה חיה לבדה בדירה, והיא אף אישרה זאת בחתימה על הדוחות, מספר פעמים, יחד עם בתה.


כמו כן, הוכח זה מכבר כי בתה, הנתבעת, לא חיה בדירה במשך שנה שלמה לכל הפחות כאשר שהתה במעצר בית בעיר אחרת, ועל טענה זו אין עוררין.


הנתבע, בנה של הדיירת המנוחה, טען מנגד כי הוא עבר להתגורר בבית אמו לאחר גירושיו בשנת 2004, וכי הוא חי שם עד היום, ועל כן יש לראות בו דייר ממשיך לפי חוק. לטענתו, הדוחות שהוגשו נערכו שלא כדין, על סמך היכרות רכז השטח עם אמו, כאשר לא נערך כלל סיור בדירה, או בדיקה מעמיקה באשר לדיירים נוספים.

 

הנתבעים: האם טענה כי התגוררה לבדה בדירה כדי לא להיפגע מהליכי הוצאה לפועל 


לפיו, אמו ככל הנראה טענה כלפי המבקרים כי היא מתגוררת לבדה וזאת בשל סיבות שונות, כלכליות ואחרות, אולם הם מעולם לא שיתפו פעולה עם טענות אלו. לטענתו, ייתכן כי לאור פקידי הוצאה לפועל אשר פקדו את הבית לעתים תכופות בשל חוב של מי מהיורשים, ביקשה האם להפריד עצמה ורכושה מילדיה, על מנת שלא להיפגע מההליכים.


הנתבעת, אחות הנתבע, טענה כי היא עצמה התגוררה עם אמה כל חייה, למעט תקופה קצרה בה שהתה במעצר בית בעיר אחרת שלא בשליטתה. לטענתה, עדיין יש לראות בה כדיירת ממשיכה שכן למעט התקופה הקצרה, היא מעולם לא חיה במקום אחר.


לאחר שמיעת טענות הצדדים ובדיקת הראיות, מצא בית המשפט כי הנתבעים אכן שינו את כתובותיהם, וזאת לשם התחמקות מהוצאה לפועל, ועל מנת שלא יגיעו לגבות את חובם מבית אמם. אמנם לטענתם, הם עשו זאת לבקשתה של האם, אולם אין בכך כדי להוכיח את מגוריהם בדירה.


בהתייחסה לעדים הרבים, אחד עשר במספר, שהגיעו לבית המשפט להעיד לטובת הנתבעים, קבעה השופטת כי אין להתייחס לעדותם בכובד ראש שכן רובם ככולם קשורים בקשר משפחתי או חברי ליורשי המנוחה.


לגבי הנתבעת, קבעה השופטת כי לא ניתן להתייחס אליה כדיירת ממשיכה, מאחר וכבר הוכח כי נעדרה מבית אמה במשך תקופה העולה על התקופה המזכה אותה בזכויות על הדירה, וזאת בשל מעצר בית בו היתה נתונה.


באשר לנתבע, קבעה השופטת כי על אף שניתן, לפי העדויות וההוכחות, להתייחס אליו כמי שהתגורר זמן רב עם אמו "בהיחבא", עדיין לא ניתן לראות בו כדייר ממשיך. זאת בשל הסיבה כי בכל התקופה הוא הכחיש את מגוריו בדירה, ואף פעל לשם הסתרת עובדה זו באמצעות נקיטת פעולות שונות מול הרשויות, כל זאת על מנת להתחמק מפקידי הוצאה לפועל, ומתשלום חובות.

 

יש לך שאלה?

פורום דייר מוגן | דמי מפתח
פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף


לפיכך, אין הנתבע זכאי "לפרס" בעקבות התנהגותו וניסיונו ליהנות משני העולמות, כאשר מחד גיסא הוא מבקש להתחמק מתשלום חובותיו, ומאידך גיסא מבקש ליהנות מזכויות דייר מוגן ומתשלום מופחת בשכר הדירה.


על כן, קבעה השופטת כי תביעת עמידר מתקבלת וכי על השניים לפנות את הדירה בתוך 45 יום, ולהשיבה לחזקת התובעת. כמו כן, חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקלים.


תא"ח 35548-11-11