בית משפט השלום בנתניה פסק בסוף השבוע שעבר לטובת מתווך אשר הגיש תביעה נגד שכנתו בטענה כי התחייבה בפניו לתשלום דמי תיווך בעבור עסקה שתיווך בעבורה, והפרה התחייבותה. למרות סיומו של הסכם הבלעדיות ביניהם, קבע בית המשפט כי האישה תשלם לתובע דמי תיווך בסך 50 אלף שקלים.


הצדדים היו שכנים באותו הבניין, אשר בשל היותם בעלי כלבים נפגשו באופן יומיומי כשהם מטיילים עם כלביהם. במשך הזמן, בעקבות הטיולים המשותפים, נוצר ביניהם קשר חברי והם שוחחו על נושאים שונים, כאשר רצונה של השכנה למכור את דירתה עלה במהלך אחת השיחות.


עקב היותו מתווך דירות, הציע השכן לידידתו סיוע במציאת רוכש עבור דירתה. השכנה הסכימה להצעתו וחתמה על הסכם תיווך וכן הסכם בלעדיות עמו, כאשר היא מתחייבת לשלם 2% דמי תיווך מסכום הרכישה.


אולם, כשנה לאחר חתימה על ההסכם, מכרה הנתבעת את דירתה בסכום של כשני מיליון שקלים, אך לא שילמה לשכנה המתווך את דמי התיווך להם התחייבה.


לפי כתב התביעה שהוגש על ידי המתווך, נטען כי למרות פעילותו המאומצת בחיפוש אחר רוכשים, ולמרות שעמל רבות, גם לאחר תום תקופת הבלעדיות על מנת למצוא רוכש מתאים, לא קיבל את דמי התיווך שדרש, והשכנה התעלמה לחלוטין מהתחייבותה כלפיו.


לטענתו, מאחר והדירה נמכרה בסכום של 2,150,000 שקל, בתיווכו ובסיועו, הוא זכאי לקבל דמי תיווך בשיעור של 2%, כלומר בסך כולל של 50 אלף שקלים.


כמו כן, לפיו למרות שתוקפו של הסכם הבלעדיות פג טרם ביצוע העסקה, שהרי הסכם התיווך אינו כבול בזמן, ולפיכך הנתבעת עדיין הייתה חתומה על הסכם תיווך עמו.


הנתבעת: המתווך סייע בביצוע העסקה רק מתוך שכנות טובה 


מנגד, טענה הנתבעת כי לא רק שהיא אינה חייבת בדמי תיווך מאחר ותקופת הבלעדיות תמה חודשים טרם מכירת הדירה, אלא שגם במהלך המכירה המתווך לא סייע בסגירת העסקה, וכלל לא השתתף במשא ומתן.


לטענתה, עם סיום תקופת הבלעדיות, המתווך הפסיק ליצור עמה קשר, והיא לא שמעה ממנו משך חודשים רבים עד שהגיע עם הצעה לקונים. לתומה, היתה סבורה כי הוא פועל מתוך חברות ושכנות טובה, לאחר שלא עלה בידו לסגור עסקת מכירה עוד בתקופת ההסכם ביניהם.


כמו כן, טענה הנתבעת כי בתחילת ההתקשרות ביניהם התעקשה לקבל סכום של לא פחות מ-2,200,000 שקלים, כאשר המתווך התחייב לבצע מכירה בסכום זה בתוספת 50 אלף שקלים אשר יילקחו מרוכשי הדירה, אולם שבסופו של דבר, הסכם המכירה עמד על סכום נמוך יותר, ולכן הוא אינו זכאי ממילא לקבל את דמי התיווך.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, נאלצה השופטת להכריע האם הנתבעת אכן מחויבת לשלם דמי תיווך לתובע וזאת למרות שהסכם הבלעדיות תם לפני ביצוע העסקה. עם בחינת הטענות, קבעה השופטת כי גרסתה של הנתבעת תמוהה ואינה אמינה.


לפיה, אין כל הגיון בטענתה כי היא חשבה שהמתווך פועל מתוך שכנות טובה ולא יבקש דמי תיווך עבור הקונים שהביא, שהרי לא היה כל רמז לכך בהתנהגותו, ועובדה היא שהוא הגיע לפגישת המשא ומתן ביניהם ופעל לסגירת העסקה.

 

יש לך שאלה?

פורום רכישת דירה | מכירת דירה
פורום תיווך נדל"ן


לבסוף, קבעה השופטת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הסכם התיווך שנחתם ביניהם איבד מתוקפו במהלך התקופה, מה גם שהיא לא טרחה לוודא זאת עם המתווך ולעגן זאת בהסכם כלשהו טרם ביצוע העסקה.


לפיכך, חויבה הנתבעת בתשלום דמי תיווך לתובע בסך 50 אלף שקלים, וכן בשכר טרחה והוצאות משפט בסך 7,000 שקלים.


תא"מ 39683-06-12