התובעת הועסקה בתפקיד מנהלת בכירה ברשת ארצית של מכירת מוצרי אופנה, במשך חודשיים וחצי, ופוטרה כשבעה ימים לאחר שהודיעה על הריונה. בית דין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו קבע בשבוע שעבר (יום א') כי פיטוריה של התובעת בוצעו שלא כדין, בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, על כן המעסיקה חויבה לפצות אותה בסך של 85,600 שקלים.

 

בתחילת חודש נובמבר 2011 מונתה התובעת למנהלת אזור מרכז, לאחר שעברה מספר ראיונות, מבחנים שונים ובדיקה גרפולוגית. במסגרת התפקיד החדש היא היתה אחראית על שבעה עשר סניפים, בחברה גדולה העוסקת בייצור ובמכירת מוצרי אופנה.

 

על פי הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים, נקבעה לתובעת תקופת ניסיון בת שלושה חודשים, ובחודש הראשון, היא נדרשה לעבור תקופת הכשרה. לטענת התובעת, היא מראש קיבלה אזור כושל, אולם היא הציעה רעיונות לשיפור יעדי המכירות, ואף קיבלה גיבוי מהמנהל לתכנית העבודה שהציגה בפניו.

 

בתחילת חודש ינואר 2012, כשלושה חודשים לאחר תחילת העבודה, בישרה התובעת לממונים עליה כי היא בהריון. לאחר שבוע ימים היא זומנה לשיחה עם מנכ"ל החברה, שם נאמר לה כי היא אינה עומדת בציפיות, על כן היא לא תוכל להמשיך בעבודתה, ונמסר לה מכתב פיטורין.

 

בנסיבות אלה התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורין מחמת היריון, בטענה כי לא היתה סיבה ממשית לפטרה, מאחר ולא ניתנה לה הזדמנות להוכיח את יכולותיה, והסיבה האמיתית לפיטורין היא הריונה.

 

מנגד טענה המעסיקה כי יש לדחות את התביעה, מאחר ועילת הפיטורין אינה קשורה להריון. לטענתה, הסיבה היחידה להפסקת העבודה, היתה אי ביצוע התפקיד בהצלחה ואי עמידה במשימות שהוטלו עליה במשך תקופת הניסיון. עוד נטען כי התובעת לא קיבלה אזור כושל, אלא אזור מצליח עם ממוצע מכירות גבוה. ואף ציינה כי היא מעסיקה נשים רבות, ולכן ההיריון לא היווה שיקול בהחלטה על הפיטורין.

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית הדין כי התובעת לא עמדה ביעדי המכירות שנקבעו לאזור שהיה בניהולה במשך חודש ועשרה ימים, לאחר תום ההכשרה. אולם האזור שניהלה לא עמד ביעדים בשל מחסור בכוח אדם בסניפים, עוד בטרם נכנסה לתפקידה, ואף זו היתה אחת הסיבות לסיום עבודתו של מנהל האזור הקודם.

 

התובעת לא סיימה את תקופת הניסיון ולא הספיקה לממש את תכנית העבודה

 

עם זאת התובעת החלה לעבוד במרץ, היא גייסה עובדות לחנויות, גיבשה תכנית עבודה והחלה לפעול על פיה. על כן נקבע כי לא נפלו פגמים משמעותיים בעבודתה, לפיכך ההיריון היווה שיקול מהותי בפיטוריה.

 

עוד נקבע כי גם אם היו כשלים כלשהם בעבודתה, אין מדובר בכשלים משמעותיים שהיה בהם כדי להוביל לפיטורין, מאחר והיא עדיין לא סיימה את תקופת הניסיון, ולא ניתנה לה הזדמנות נאותה להוכיח את יכולתה, ולממש את תכנית העבודה. כמו כן, הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא עלה בידיה להוכיח שההיריון לא היווה שיקול בקבלת ההחלטה על הפיטורין.

 

יש לך שאלה?

פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר
פורום זכויות נשים בעבודה ובהריון

 

בנסיבות אלה התביעה התקבלה, ונקבע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין הפסדי שכר ודמי לידה, נזק לא ממוני ופיטורין שלא כדין בסך של 85,600 שקלים. בנוסף הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 11,500 שקלים.

 

סע"ש 55016-06-12