שני חברי ילדות מצאו עצמם בבית משפט השלום בתל אביב, בשבוע שעבר (יום ו'), ממתינים לפסק הדין, לאחר שהאחד הגיש תביעה נגד חברו בדרישה להחזר כספי הלוואה שלקחו יחד במסגרת השקעת נדל"ן שהתרסקה. בית המשפט פסק לטובת התובע וחייב את החבר בתשלום 400 אלף שקלים לחברו.


לפי כתב התביעה, התובע החליט בשנת 2005 להשקיע סך של 210 אלף דולר, ולרכוש קרקעות במדינת פלורידה בארצות הברית. אלא שלאחר זמן מה, התברר כי ההשקעה לא היתה כדאית כפי שהיה סבור, והוא נאלץ להשיב את מלוא סכום ההלוואה שלקח מהבנק.


התובע פנה לשותפו להשקעה, וביקש ממנו לשלם את מחצית הסכום, אולם חברו סירב לבקשתו, בטענה כי אין הוא חייב לשלם כלל, וזאת בשל העובדה כי השותפות ביניהם היתה תחת תנאים מסוימים והסתיימה שלושה חודשים בלבד לאחר לקיחת ההלוואה. לפיכך, הגיש התובע תביעה נגד חברו, בבית משפט השלום, בדרישה להשיב לו מחצית מסכום ההשקעה.


השניים, חברי ילדות ותיקים, היו שניהם בעלי עסקים קטנים; התובע הפעיל חנויות למכירת משחקים אלקטרונים ואילו הנתבע היה בעליה של חברה המייצרת מוצרי מזון. לטענת התביעה, בשנת 2005 פנו אל התובע שני אנשי עסקים ישראלים המתגוררים בפלורידה, והציעו לו לקחת חלק בהשקעה רווחית, לדברם, ברכישת קרקעות באזור ומכירתן.


התובע, שנהג מידי פעם לערוך עסקאות נדל"ן בארץ, החליט לקחת סיכון ולהשקיע בפרויקט שהוצע לו. בשל יחסיהם הקרובים, שיתף התובע את חברו בהצעה, והם החליטו לשתף פעולה בהשקעה. אלא ששיתוף הפעולה ביניהם לא עוגן על ידי חוזה כתוב, וכל ההסכמות ביניהם נקבעו בעל פה.


התובע חתם לבדו על טפסי ההלוואה מהבנק


בהמשך, לפי התביעה, הפנה הנתבע את חברו לסניף בנק לשם קבלת הלוואה. התובע חתם על טפסי ההלוואה לבדו, והתחייב להחזיר את הכסף בתוך שלושה חודשים בלבד. ההתחייבות היתה רשומה על שמו, כאשר שמו של הנתבע כלל לא הוזכר.


כאשר לאחר שלושה חודשים לא התקבל הכסף מההשקעה, החל התובע לשלם את פירעון הריבית כשהוא דוחה את פירעון הקרן פעם אחר פעם, ואף מקבל כספים מידי פעם מהנתבע. כמו כן, במהלך טיול שערך הנתבע בארה"ב, הוא ניסה ליצור קשר עם היוזמים של הפרויקט אולם ללא הצלחה.


כשלוש שנים אחר כך, בשנת 2008, נאלץ התובע להשיב, לדרישת הבנק, את כל כספי ההלוואה, והוא החזיר במספר תשלומים סכום של 672 אלף שקלים.


בינתיים, החברות האמיצה בין השניים דעכה, כאשר התובע טוען בתביעתו כי הוא וחברו כרתו הסכם שותפות בעל פה, לפיו על חברו לשלם מחצית מדמי ההלוואה ששולמה בגין ההשקעה. לטענתו, הוא לעולם לא היה מסכים להיכנס להרפתקה נדל"נית שכזו אלמלא היה חברו מצטרף לפרויקט בתור שותף, והוא אף שוכנע על ידו לסכם בעל פה את הסכם השותפות לאור היותם חברי ילדות.


הנתבע: התביעה הוגשה בחוסר תום לב 


מנגד, הכחיש הנתבע את הטענות נגדו, וטען כי התביעה כולה מוגשת בחוסר תום לב, ומלאה בשקרים. לטענתו, הוא בכלל סירב בתחילה להצעה, הן בשל נסיבות אישיות והן בשל הסיכון הגדול, אלא שלאחר שכנועים מצד חברו וההבטחות לרווחים הסכים לקחת חלק בפרויקט.

 

אולם, השותפות הותנתה בכך כי כל הנכסים יימכרו בתוך תקופה של שלושה חודשים, ואם לאו – ייאלץ חברו לשלם לבדו את כספי ההלוואה, ואילו הנתבע יהא רשאי לצאת מהפרויקט, כפי שעשה.


עוד טען להגנתו, כי את הכספים להם טען התובע העביר הנתבע לאור רצונו הטוב לסייע לחברו שהגיע אליו מלווה באשתו וסיפר על מצבו הכלכלי הקשה. לפיו, הכספים לא ניתנו כהודאה במחויבות כלשהי אלא כהפגנה של רצון טוב בלבד.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קיבל השופט את התביעה וקבע כי הנתבע ישלם לחברו 400 אלף שקלים. בנימוקיו להחלטתו, קבע השופט כי הוכח כי ההעברות שביצע הנתבע לתובע, גם מחשבונו וגם מחשבון אשתו נועדו לכיסוי פירעון הריביות ולא כפי שטען להגנתו.


עוד קבע השופט כי הנתבע אף חיזק את הקשר שלו להשקעה המדוברת כאשר במסגרת ביקורו בארה"ב, לאחר שכבר שתמו שלושת החודשים הראשונים, הוא ניסה ליצור קשר עם יזמי הפרויקט.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני זכיינות
פורום דיני חוזים / הסכמים


לבסוף, קבע השופט כי הסכם כפי שתואר על ידי הנתבע, כאילו הוא שותף שאינו מסתכן כלל, אלא רק שותף ברווחים, ואף יכול לצאת מהשותפות לאחר שלושה חודשים כאשר הוא מותיר את חברו לשלם את החובות, אינו סביר כלל ואינו הגיוני. מה גם שעלה בידי התובע להוכיח כי חברו הודה במחויבותו כלפיו, בין היתר בשיחות מוקלטות שהציג בפני בית המשפט.


לפיכך, חייב השופט את הנתבע בתשלום מחצית מדמי ההלוואה בסך כולל של 400 אלף שקלים. כמו כן, חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקלים.


ת"א 3515-03-12