קופת חולים כללית חויבה בפיצויים בשבוע שעבר (יום ג') על ידי בית משפט השלום בראשון לציון, לאחר שהוגשה נגדה תביעה בגין רשלנות רפואית, בטענה כי בעקבות ניתוח להוצאת שומה הושארה בתובעת צלקת גדולה ומכוערת. בית המשפט חייב את הקופה, וכן את הרופא המנתח, בפיצויים בסך כחמישים אלף שקלים.


לפי כתב התביעה, ניגשה התובעת לרופא המשפחה בטענה כי היא מעוניינת להסיר שומה גדולה מכתפה הימנית. הרופא נתן המלצתו לניתוח, והפנה את המטופלת למנתח פלסטי. וכך, בשנת 2007, בוצע הניתוח להסרת השומה בבית החולים, תחת הרדמה מקומית, וכן נלקחה ביופסיה לבדיקה.


למרות שמדובר בניתוח פשוט יחסית, ובהחלמה שאמורה לקחת לא יותר מימים בודדים, חודשים לאחר הניתוח הצלקת נותרה נפוחה וגדולה, ואף הציקה לתובעת בכל פעם שבאה במגע עם בדים מסוימים, וכן בכל חשיפה אקראית לשמש.


התובעת: הצלקת נראתה כמו פצע ירי


מה גם שלטענתה, היא ספגה הערות מקניטות מחבריה לעבודה, ונשאלה פעמים רבות "מי ירה בך?", שכן הצלקת נראתה כפצע ירי, ומתוקף עבודתה כחוקרת משטרתית זו האסוציאציה הראשונה שעלתה בראשם של עמיתיה.


לטענתה, למרות שפנתה בשנית לרופא המשפחה וכן לכירורג הפלסטי, הובהר לה כי אין מה לעשות כדי לשפר את מצבה, וכי זו הצלקת שתיוותר לה. לפיכך, הגישה תביעה נגד קופת החולים כללית וכן כנגד הרופא המנתח בטענה כי טרם הניתוח היא לא הוזהרה כלל בדבר הסיכונים, ולא היתה מודעת לצלקת שעלולה להיווצר לאחריו.


כמו כן, גילתה לאחר מעשה, כי בגין גוון עורה הכהה הסיכויים להשארת צלקת לאחר הניתוח הם גדולים ביותר. אולם לטענתה, עובדה זו לא הוסברה לה כלל, שכן אם היתה מודעת לכך לא היתה מבצעת ניתוח שכזה, שבמהותו היה ניתוח אסתטי בלבד ולא רפואי או דחוף.


בנוסף, טענה בתביעתה, כי גם מהלך הניתוח היה קלוקל, כאשר במקום לבצע כריתה משיקית כנהוג, אשר היתה מותירה צלקת קטנה ומוגבלת בלבד, הניתוח בוצע בכריתה סירתית, ללא צורך, אשר גרמה לצלקת הגדולה ב-1400% מהשומה המקורית אותה ביקשה להסיר.
מנגד, הטענו הנתבעים כי לא היה מדובר בניתוח אסתטי אלא בניתוח רפואי, שכן בית החולים בו בוצע הניתוח אינו מבצע ניתוחים מסוג זה על רקע אסתטי בלבד. כמו כן, היה חשש לממאירות ולכן נלקחה ביופסיה במהלך הניתוח, שבסופו של יום התגלתה כשפירה.


בנוסף, טענו הנתבעים להגנתם, כי התובעת חתמה על הסכמה לניתוח, והבינה את הסיכונים הכרוכים אשר היו מצוינים בטופס ההסכמה. לטענתם, היא אף קיבלה הסבר בעל פה על ידי רופא המשפחה.


הרופא המנתח התייחס בעדותו לטענת התביעה כי ביצע חתך גדול יותר מהמקובל שלא לצורך, וטען כי ביקש להוציא את הנגע בשלמותו, מחשש לגידול ומכורח הנסיבות.


בית המשפט: לא ניתן לדרוש מהמטופל להבין את תוכנו של טופס ההסכמה


לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות מטעמם, קבעה השופטת כי הוכח כי לא הוסבר כראוי לתובעת על הצלקת שעלולה להיווצר לאחר הניתוח, ועל הסיכונים הכרוכים בניתוח שכזה. השופטת אף התייחסה לטופס ההסכמה, בו מצוין בבירור כי תיתכן צלקת הגדולה פי שלושה מגודל השומה המנותחת, וציינה כי טופס ההסכמה הינו קשה ומסובך לקריאה, משפטיו צפופים, ללא הפרדה בין פסקאות, ואדם אשר אינו בקיא או מורגל בקריאת מסמכים מסוג זה, יתקשה להבין לעומק את תוכנו.


יתירה מכך, מדובר במטופלת העומדת לפני ניתוח, המוחתמת על הטופס בחדר הניתוח עצמו, כאשר היא נדרשת באותו הזמן לפשוט את בגדיה וללבוש חלוק. בנסיבות אלו, אין לדרוש מהמטופל שיתעכב על טופס ההסכמה, יבין היטב את תוכנו ואת השלכותיו, ויסרב לבצע את ההליך כשהוא כבר לבוש, מוכן ומזומן וישוב על מיטת הניתוחים.


יחד עם זאת, קבעה השופטת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את רשלנות הרופאים בנוגע לסוג חתך שבוצע במהלך הניתוח, ועל כן דחתה את תביעתה בעניין זה.


יש לך שאלה?

פורום רשלנות ברפואת משפחה וילדים
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים


לבסוף, קבע בית המשפט כי על קופת החולים הכללית, וכן על הרופא המנתח לפצות את התובעת בסך כולל של 50,600 שקלים, בעבור כאב וסבל, הוצאות רפואיות ודמי נסיעות. כמו כן, חויבו השניים בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כ-12 אלף שקלים.


ת"א 32954-03-13