בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים ישלמו יחד, שווה בשווה, את הוצאות בתם הקטינה. זאת לאחר שדחה את תביעת האם לתשלום דמי מזונות על ידי האב בסך של כ-8,000 שקלים.


לפי כתב התביעה, בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים בשנת 2006 באוקראינה מפאת העובדה כי האם אינה יהודייה ונחשבת חסרת דת, ואילו האב הינו יהודי. לאחר כשנתיים נולדה להם בתם היחידה ולאחר כשבע שנות נישואים, החליטו השניים להתגרש.


וכך, במסגרת הגשת התביעות הרכושיות וחלוקת הרכוש הגישה האישה תביעה לדמי מזונות מבעלה כאשר היא מעמידה אותם על סכום כולל של כ-8,700 שקלים. דמי המזונות ישולמו, לטענתה, עבור מדור ואחזקה וכן עבור הוצאות כלליות כגון ביגוד, חוגים שונים, הצגות ומופעי תרבות, צעצועים, שהיה בבתי מלון, נסיעות לחו"ל, קייטנות ועוד.


לטענתה, בעלה הוא זה שצריך לשלם את הסכומים שכן שכרו גבוה באופן ניכר משכרה, וכן היא זו המטפלת בילדה ואין זה ראוי כי תהא נתונה לחסדיו, אלא הינה זכאית לקביעת סכום חודשי באופן חוקי ומסודר.


מנגד, טען הבעל כי הסכום אותו מבקשת האישה הינו מוגזם לכל הדעות, וכן אינו מתקבל על הדעת שכן הם חולקים משמורת משותפת, ולכן אמורים להתחלק בהוצאות שווה בשווה. מה גם, שלטענתו הוא מקבל שכר זהה לזה של האישה, כאשר היא עובדת בהיקף של 75% משרה בלבד.


החבות בדמי המזונות תקבע על פי הדין האזרחי


מאחר ובני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים, והאם אינה יהודייה, החבות בדמי המזונות אינה למעשה טמונה בדין האישי של הבעל אלא בדין האזרחי, ולכן בחנה השופטת את המקרה כולו לפי החוק לתיקון דיני משפחה אשר קובע כי שני הוריו של הקטין חייבים במזונות, ללא כל קשר לעובדה היכן מתגורר הקטין.


לפיכך, לפי חוק זה, שני הצדדים חייבים בכלכלתה של הבת הקטינה, כאשר מדובר בחובה אבסולוטית ללא כל קשר ליכולותיהם הכלכליות או אפילו לגילאים שלהם; קשר הקיים בדין העברי אשר פעמים רבות מתחשב ביכולות הכלכליות של מי מההורים ובהבדלי ההכנסות ביניהם.


בבואה לתת החלטתה, קבעה השופטת כי במקרה זה אין צורך לקבוע את המזונות לפי הדרך התלת שלבית שהתווה בית המשפט לפי הדין האזרחי, כאשר בשלב הראשון אומדים את צרכי הקטין, בשלב השני בוחנים את השיעור היחסי בנטל דמי המזונות, ובשלב השלישי מיישמים את שיעור הנטל באמצעות יצירת קופה משותפת.


לפי השופטת, אין צורך במתווה זה במקרה הנדון, וזאת מאחר ומדובר במשמורת משותפת של שני ההורים, ולא במקרים של משמורת בלעדית או בפערים בהכנסות הצדדים. על כן, פנה בית המשפט לבחון את טענות האישה לגופן ולערוך בדיקה של הכנסות האב ושל נסיבות הצדדים.


לאחר בדיקה של תלושי השכר שצירף הבעל לתצהיריו, נקבע כי למעשה אכן מדובר בסכום כמעט זהה לזה של האם. על כן, קבעה השופטת כי לכאורה אין כל סיבה לחייב אותו במזונות עבור הבת, שכן שני ההורים נושאים בצורה שווה בהוצאותיה של הקטינה מתוקף המשמורת המשותפת ואילו האם אינה משתכרת פחות מאבי בתה.

 

יש לך שאלה?

פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות


על כן, קבע בית המשפט כי תביעת האישה לתשלום דמי מזונות נדחית, ושני הצדדים ישלמו את הוצאות הילדה בעת שהותה אצלם, ויתחלקו שווה בשווה בהוצאות הכלליות.


תמ"ש 3169-07-13