בית משפט השלום ברחובות גזר 8 חודשי מאסר בפועל על אב שזרק נעל על בתו וסטר לה, וכן איים על בנותיו ואשתו כדרך קבע. לאחר שלא הצליח להשתלב במסגרת טיפולית, ולא הביע חרטה על מעשיו, קבע בית המשפט כי מדובר בהתנהגות מסוכנת ושלח אותו לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח.


לפי כתב האישום, בשנת 2010, תקף אב את בתו והשליך לעברה נעל, משלא פגעה בה ניגש האב אל בתו וסטר על פניה. עוד נטען בכתב אישום נוסף בעניינו כי ניסה לתקוף את אשתו, ואף איים עליה מספר פעמים בכך שידקור אותה וש"ישלח אותה לבית הקברות". כאשר ביקשו ממנו בנותיו שלא ידבר כך אל אמם, קילל אותן הנאשם ואיים עליהן שילכו לחדרן ולא הן ימצאו עצמן גם בבית הקברות לצד אמן.


בכתב אישום שלישי שהוגש בעניינו, נטען כי במהלך דיון בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך גירושין, טען הנאשם בפני השופט שלא יתפלא לאחר מכן מדוע בעלים רוצחים את נשותיהם.


שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם, ואף ליווה אותו במהלך למעלה משנה בכל ההליכים המשפטיים. לפי התסקיר, מדובר באדם תוקפני הנוטה להתפרצויות זעם, אשר משליך את קשייו ותסכולו על סביבתו הקרובה. לטענת השירות, הסיכוי כי הוא ישנה את דרכיו ללא טיפול מתאים הוא נמוך מאוד, ולפיכך שולב הנאשם במסגרת טיפולית.


אולם, זמן קצר לאחר תחילת הטיפול ניגש האב לרופא וקיבל אישורי מחלה עבור זיהום שנוצר ברגלו, אשר לפיהם הוא אינו מסוגל לחזור למסגרת הטיפולית במקום, וכן אינו מסוגל לשוב לעבודתו. מרגע זה ואילך, לא חזר יותר למסגרת טיפולית כלשהי.


עוד ציין שירות המבחן בתסקירו, כי אשת הנאשם הפגינה בלבול מה בנוגע ליחסיה עמו, כאשר מצד אחד היא החלה בהליך גירושין ממנו, ומאידך היא מבקשת להעניק לו הזדמנות נוספת.


בהמלצתו, טען השירות, כי עונש מאסר עלול להחמיר את מצבו של הנאשם ולקרבו לדרך העבריינית אשר עדיין אינה מוכרת לו, אך למרות זאת יש להרשיע אותו בעבירות ולהטיל עליו עונש מאסר על תנאי.


בתו ואשתו של הנאשם העידו לטובתו בבית המשפט במהלך הטיעונים לעונש, וטענו כי הן סלחו לו זה מכבר על מעשיו, וכי למעשה לא מדובר באדם רע או אלים. עוד ביקשו השתיים מבית המשפט שלא לפגוע בפרנסתו ולהתחשב במצבו הרפואי.


הסניגור: הנעל שנזרקה לעבר הבת לא פגעה בה


בא כוחו של הנאשם, ציין תחילה את ההפוגות הארוכות בין האישומים השונים, ואת העובדה כי הנעל שנזרקה לעבר הבת לא פגעה בה ולא פצעה אותה כלל. לטענתו, גם הסטירה היתה חלשה ונחשבת לעבירת אלימות ברף הנמוך.


כמו כן, באופן כללי, טען הסניגור כי מדובר באלימות מינורית אשר אין לגזור בגינה עונש מאסר בפועל, ועל כן יש להטיל עליו צו מבחן בלבד, וכן להימנע מהרשעתו.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת ראשית כי אין מקום להימנע מהרשעה במקרה זה, בעיקר לאור העובדה כי הנאשם הורשע בעבר בעבירות אלימות במשפחה, ואין מדובר במקרה חד פעמי או יוצא דופן.


כמו כן, התייחסה השופטת לתסקיר שירות המבחן שם צוין בפירוש כי לא חלה כל תפנית באישיותו התוקפנית של הנאשם, וכי לא נראה כי מצבו ישתפר ללא טיפול משמעותי.


לגבי טענות הסנגור בנוגע לאלימות המינורית שהפגין האב כלפי בתו ואשתו, קבעה השופטת כי למרות העובדה שמעשי האלימות והתקיפה אינם גבוהים במיוחד, די באיומים שהשמיע כלפי משפחתו הקרובה בכדי להבין כי מדובר בעבירות חמורות ביותר. מה גם שלא חשש להשמיע איומים דומים בין כותלי בית המשפט.


לבסוף, קבעה השופטת כי לו היה הנאשם משתף פעולה עם הליכי הטיפול ולכל הפחות משלים אותו, היתה נעתרת להמלצת שירות המבחן וגוזרת עליו מאסר על תנאי. אולם לפיה, לא נראה כי הוא מתאמץ להשתנות או לשקם את עצמו, ועל כן עונש מותנה אינו הולם כלל את חומרת העבירות במקרה זה.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום אלימות במשפחה


לפיכך, גזרה השופטת על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל, חצי שנת מאסר על תנאי וכן התחייבות כספית בסך 2,000 שקלים שלא לעבור עבירה דומה במשך שנתיים.


ת"פ 24737-03-11