בית הדין הרבני האזורי בנתניה, קבע בשבוע שעבר (יום ג') בפסק דין מיוחד כי התובעת לא תוכל להינשא לבחיר ליבה, וזאת בשל העובדה כי ניהלה עמו רומן במהלך נישואיה. בית הדין נימק החלטתו בכך כי מדובר ב"נישואי כיעור" וכי לא יאה שייווצר מצב לפיו החוטא ייצא נשכר.
לאחר שנדונה תביעתה של האישה בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה ובבית הדין הרבני הגדול ונדחתה בשתי הערכאות, קיבלה האישה היתר מבג"ץ להשיב את התביעה לבית דין אזורי אחר. כך התגלגלה תביעתה לבית הדין האזורי בנתניה.


התובעת, אשר ביקשה לקבל היתר מבית הדין להינשא לבחיר ליבה, התגרשה מבעלה בשנת 2009, לאחר שזה גילה שהיא מנהלת רומן עם אדם אחר, ונישואיהם עלו על שרטון. במהלך הליכי הגירושין בבית הדין הרבני, הסכימה האישה לכך שאם בעתיד תבקש להינשא לאותו גבר, תיאלץ לעבור בדיקה ובירור הקשר בבית הדין, וזאת לאור האשמות הבעל בעת הגירושין.


האישה לא חיכתה זמן רב, וניגשה לבית הדין זמן קצר לאחר סיום הליכי גירושיה בבקשה להינשא לאותו גבר שבעלה הצביע עליו כמושא אהבתה בזמן נישואיהם. אלא שאז, קבע בית הדין הרבני בפתח תקווה, כי לאור ההוכחות הרבות בדבר הרומן ביניהם, לרבות ממצאי החקירה הפרטית של הבעל, אין אפשרות לאשר נישואים כגון אלה, משום שלפי ההלכה אין לאשר לאישה שבגדה בבעלה להינשא לגבר עמו בגדה.


האישה בתביעתה: לא היה כל מגע פיזי ביניהם טרם הגירושין


לאחר שניתנה הרשות על ידי בג"ץ לחזור ולדון בתביעה בבית דין רבני אחר, טענה האישה בפני בית הדין הרבני בנתניה כי למעשה לא היה בינה ובין בחיר לבה כל מגע פיזי טרם גירושיה, וכי כל אשמתה טמונה בכך שהיו ביניהם גילויי חיבה מעטים שלא הגיעו לידי מימוש.


לטענתה, עדויות החוקרים הפרטיים ששכר בעלה הינן שקריות ביסודן, והנשיקות והגיפופים עליהם העידו לא היו ולא נבראו. לתמיכה בטענותיה הביאה התובעת סרטון וידאו קצר שנערך על ידי החוקרים, בו נראים בני הזוג כשהם נוסעים במכונית, אולם הם אינם נוגעים זה בזו מלבד נגיעות אקראיות ותמימות בכסא המושב או בכתפה של האישה.


מנגד, טען בעלה כי עלה בידו להוכיח זה מכבר כי נישואיו עלו על שרטון בגין אותה בגידה, ובעקבות היחסים הקרובים של אשתו עם אותו הגבר שברצונה להינשא לו. לפיו, כבר במהלך הנישואים היא התכתבה עם הגבר בהודעות טקסט בשעות מאוחרות של הלילה, נפגשה עמו בסתר במקומות חשוכים שמא יתגלה הרומן ביניהם, ואף בילתה עמו שבת שלמה בביתה, כאשר היו בני הזוג פרודים והילדים בילו עמו את השבת.


החוקרים הפרטיים ששכר הבעל, העידו בפני בית הדין, ותיארו מספר מקרים בהם נצפו האישה והגבר האחר כשהם מבלים יחד, חונים במקום מבודד וכן מקרים נוספים אשר לטענתם מעידים על כך כי האישה קיימה קשר רומנטי בזמן היותה נשואה.


לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים, קבעו דייני בית הדין הרבני כי בעוד עלה בידי הבעל להוכיח שוב ושוב את טענותיו, וכן הציג עדות סדורה ומהימנה, האישה מנגד הציגה סתירות רבות במהלך עדותה, ולא הצליחה להוכיח כי לא היתה כל בגידה.


התובעת מציגה עדות בעייתית ומלאת סתירות


כך למשל, התחמקה משאלות שהופנו אליה במהלך הדיון, לא הצליחה להסביר מדוע הסכימה בעת הגירושין לקביעה כי היא אסורה על אותו גבר וכעת היא מבקשת להינשא לו, ולא הצליחה להבהיר לבית הדין מדוע נפגשה פעמים רבות עם אותו הגבר, ומדוע שלחה לו מאות הודעות בחודש כאשר היתה נשואה לגבר אחר.


לפיכך, קבע בית הדין הרבני כי אין מנוס מלקבוע כי בהתנהלותה היה פגם וכי גם אם לא היו יחסי אישות ביניהם, דבר שאינו סביר לאור ההוכחות הרבות שהובאו בפני בית הדין, אין זה יאה לאשת איש להתרועע כך במקומות אפלים עם גבר שאינו בעלה.

 

יש לך שאלה?

פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?
פורום בית דין רבני


לכן, קבעו דייני בית הדין כי לפי ההלכה, אין להעניק "פרס" למי שחטא כך, ואין להתיר את נישואי האישה לבחיר לבה עמו ניהלה רומן בעת נישואיה.


תיק 211720/10