עובד כללי בחברת מים, התבקש להרים בכוחות עצמו חפץ כבד, וכתוצאה מההרמה נגרם לו נזק באחת החוליות בצוואר. העובד חשש לדווח על האירוע למעסיקיו, כדי לא לעורר בעיות, והבין רק לאחר פיטוריו, כי מדובר בתאונת עבודה. בית משפט השלום בתל אביב - יפו קיבל בשבוע שעבר (יום ב') את התביעה לפיצויים נגד המעסיק, חרף העדר דיווח מיידי, ופסק לטובתו סך של 42,000 שקלים.

 

התובע, יליד 1973, הועסק על ידי חברת מים כעובד כללי. בחודש ינואר 2013, כשלושה חודשים לאחר תחילת עבודתו בחברה, הוא נדרש לטענתו, על פי הוראות הממונה הישיר שלו, להביא מדחס אויר ליציקת קידוח במשקל של 90 קילו, שהיה מצוי באתר קידוח במרחק של 300 מטר ממקום העבודה.

 

לקראת סוף יום העבודה התובע נסע בטנדר של מנהל העבודה לאתר, וניגש לקומפרסור. במהלך ההרמה הוא שמע רעש באזור הצוואר, וחש כאבים בצוואר ובכתפיים. למרות הכאב, הוא סיים את יום העבודה, ולא דיווח לממונה על האירוע.

 

למחרת התובע לא שב לעבודה, ונעדר כחודש ימים עקב פציעתו עד שפוטר. בעקבות פיטוריו, הוא דיווח על פציעתו לרופאה בקופת חולים ולמנכ"ל המפעל. בדיעבד התברר כי נגרם לו נזק באחת החוליות בצוואר, והוא שהה באי כושר במשך חודשיים.

 

לטענת התובע, מכיוון שהיה עובד ארעי במפעל, הוא לא רצה לעשות בעיות וחשש להתלונן בפני מעסיקיו על קרות האירוע. הוא הבין כי מדובר בתאונת עבודה, רק לאחר שהרופאה העמידה אותו על כך.

 

המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה, בטענה כי לא מדובר באירוע תאונתי שנגרם עקב עבודה, אלא הפגיעה נובעת ממחלה טבעית.

 

מנגד הכחישה חברת המים את נסיבות אירוע התאונה, בטענה כי התובע ביצע עבודות בטון לעמודי גדר, ולא היה צורך בשימוש במדחס אוויר בשום שלב של העבודה. לטענתה מדחס האוויר כלל אינו נמצא בשטח, והחפץ היחיד המתאים לתיאורו של התובע, הוא גנרטור במשקל 30 קילו, שאותו אין צורך להרים, מאחר והוא בעל ידיות אחיזה וגלגלים לגרירה.

 

האם העובד החדש הפר את כללי הבטיחות של המפעל?

 

עוד נטען כי על פי הוראות הבטיחות, את הגנרטור מזיזים לפחות שני עובדים, באמצעות מחפרון המצוי במקום. ומנהל העבודה הוסיף כי לא ייתכן שהוא ידרוש מעובד להרים חפץ במשקל של 90 קילו בכוחות עצמו. ואף ציין כי התובע סיים את יום העבודה כרגיל, ולא דיווח לאף אחד מהאחראים שהוא נפגע.

 

התובע הגיש את תביעתו לפיצויים, כחמישה ימים קודם לחלוף מועד ההתיישנות. השופטת התרשמה כי בהתחשב בזמן הרב שחלף, חוסר התאמה בין הגרסאות עלול לנבוע מהאפשרות לזכור את הפרטים זמן כה רב לאחר קרות האירועים.

 

עם זאת השופטת קיבלה את גרסתו של התובע, בכך שלא מסר דיווח המיידי על האירוע, בשל היותו עובד חדש ארעי, שחשש לעורר בעיות, וביצע את המשימה שהוטלה עליו בכוחות עצמו, על מנת לרצות את הממונה. והבין שמדובר בתאונת עבודה רק לאחר אבחון רפואי. עדותו נתמכה בתיאור שמסר לחוקר מטעם הביטוח לאומי, לפיו הוא נשלח להביא מכשיר הכבד, וכאשר נאלץ להרימו לתוך הרכב לבדו, נפגע בצוואר ובכתף.

 

יש לך שאלה?

פורום מחלת מקצוע
פורום אובדן כושר עבודה

 

בנסיבות כאלה קבעה השופטת כי קמה אחריותו של המעביד, לספק לעובד סביבת עבודה בטוחה וזהירה, ולהגן מפני מכשולים ותאונות שניתן היה לצפות מראש, על כן הוא אחראי לקרות התאונה.

 

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה לפיצויים, וקבע כי חברת המים תשלם לתובע סך של 42,000 שקלים, סכום הכולל הפסד שכר לעבר, עזרת צד ג' והוצאות ופיצוי בגין כאב וסבל. בנוסף הנתבעת תישא בהוצאות משפט בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.

 

ת"א 11587-01-10