כשהיו בעיצומה של מערכת יחסים רומנטית, סייע בן הזוג לחברתו לסגור חובות והעביר לה כספים בשלוש הזדמנויות שונות. כעת לאחר סיום מערכת היחסים ביניהם ביקש בן הזוג את כספו בחזרה. בית משפט השלום בפתח תקווה קבע בשבוע שעבר (יום א') כי מדובר היה במתנה ולא בכספים שניתנו כהלוואה, וחייב את בת הזוג בכ-3,000 שקלים בלבד לאחר שהאישה הודתה בחוב.


בשנת 2010 הכירו הצדדים, והחלו לנהל מערכת יחסים רומנטית שנמשכה כעשרה חודשים. במהלך התקופה, גילה בן הזוג כי חברתו חייבת כספים רבים וכי היא מצויה במצב כלכלי קשה. לפיכך, הוא העביר לה כספים בשלוש הזדמנויות שונות על מנת שתוכל לכסות את חובותיה.
בפעם הראשונה, העביר לה 20 אלף שקלים אשר נועדו לסגירת תיק בהוצאה לפועל ולביטול עיקולים, בפעם השנייה העביר לה 2,896 שקלים שנועדו לכסות את המינוס בחשבונה, ובפעם השלישית העביר לה 2,250 שקלים עבור שכר טרחת עורך דין שהיה עליה לשלם במסגרת תביעה משפטית שניהלה בבית הדין לעבודה.


לטענתו, בכל פעם שהעביר לה את הכספים הבטיחה לו בת הזוג כי היא תשיב לו אותם במהירה, ולכל היותר בתוך חצי שנה. אולם, כאשר הסתיימה מערכת היחסים בין השניים, והתובע ביקש את כספו בחזרה, התגלה לו כי היא כלל לא התכוונה לשלם עבור ההלוואות שניתנו לה.
עוד טען התובע כי הוא לא החתים את חברתו על הסכם מפאת תמימותו ומתוך המחשבה כי לעולם לא תתכחש להבטחתה בעניין.


הנתבעת לא הכחישה את העברת הכספים ואת הסכומים בהם נקב, אולם טענה כי כל אלה הועברו אליה כמתנה וכי מעולם לא התבקשה להשיב את הכספים, לא על ידו ולא על ידי מי מטעמו. זאת מלבד הסכום ששולם עבור שכר הטרחה לעורך דין, כאשר התחייבה בפניו להשיב לו את הכסף ברגע שיתקבלו כספי התביעה.


את כל ההעברות, טענה הנתבעת, ביצע התובע מתוך רצונו החופשי ומתוך רצון לשאת חן בעיניה. כמו כן, ציינה את העובדה כי למרות שעיסוקו של התובע מצוי בתחום הכספים, מעולם לא טרח להחתים אותה כחוק על מסמך מסוים אשר יציין בפירוש כי מדובר בהלוואה ולא בכספי מתנה.


התובע שילם על בת הזוג בכל הזדמנות ונטל על עצמו את כל הוצאותיהם


לבסוף, טענה כי לכל אורך תקופת מערכת היחסים ביניהם, התעקש התובע לשלם עליה בכל הזדמנות, אם בבילוי ובמסעדה, ואם ביציאה לחופשות, טיולים ועוד. לפיכך, מדובר היה בהמשך ישיר להתנהלותו הכלכלית, כאשר הוא נוטל על עצמו, פעם אחר פעם, את ההוצאות של השניים.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי לא עלה בידו של התובע להוכיח כי אכן מדובר בכספי הלוואה ולא במתן סיוע ללא תמורה לחברתו. כך למשל, לא פירט את תנאי ההלוואה שסוכמו עמה, ולו בעל פה, לא פירט מדוע לא התעקש להעלות את התנאים על הכתב ולא החתים את הנתבעת על הסכם מפורש בעניין.


כמו כן, התובע בעצמו הודה כי בכל תקופת מערכת היחסים ביניהם, הוא שילם עבור הנתבעת בכל הזדמנות, ואף רכש עבורה רכב. לכן, בקשתו להתעלם מכל יתר הכספים והתמקדותו בשלושה מקרים בלבד, ללא כל הוכחה, אינה מניחה את הדעת ואינה מובילה למסקנה כי מדובר באמת בהלוואה ולא בסיוע מתוך רצון טוב.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום גביית חובות


עדותה של הנתבעת, מנגד, היתה מהימנה והיא הודתה בדבר החוב בעבור שכר טרחת עורך הדין, למרות שלכאורה יכולה היתה להכחיש את העניין, מאחר ולא היתה לתובע ולו ראיה אחת.


לפיכך, קבע בית המשפט כי מדובר בכספי מתנה שניתנו לנתבעת בעת שהיתה במצוקה כלכלית, ודחה את תביעת בן הזוג.


יחד עם זאת, חויבה האישה להשיב את הכספים ששולמו בעבור שכר טרחת עורך הדין, בסך 2,952 שקלים.


תא"מ 23076-05-12