בית משפט השלום בנתניה, פסק בשבוע שעבר (יום ג') לטובת וטרינר שהגיש תביעה נגד עיריית נתניה ונגד פקח העירייה בגין הוצאת לשון הרע. בית המשפט קיבל את תביעתו ופסק לו פיצויים בסך 6,000 שקלים.
הווטרינר יצא עם כלבתו הנכה לטיול בנובמבר 2011. במהלך הטיול ניגש אליו פקח העירייה והאשים אותו כי לא אסף אחריו את גללי הכלבה, לאחר שזו עשתה את צרכיה. בתגובה, הוא הסביר לפקח כי לאור נכותה של הכלבה היא עושה את צרכיה באופן זהה ובעמידה, ובמקרה זה, גם אם נראה כך, לא עשתה את צרכיה.
הפקח קיבל את דבריו, בדק את השבב של הכלבה והלך לדרכו. אולם לאחר ימים ספורים, קיבל הווטרינר דוח בגין עבירה של אי איסוף גללים. כמו כן, טען בתביעתו כי הדוח נרשם על שמו, למרות שהכלבה בכלל רשומה על שם בתו.
התובע לא וויתר וביקש לערער על הדוח, ואף דרש לעיין בתיק הפיקוח. לאחר שניתנה לו האפשרות לעשות כן, גילה כי הפקח צילם חמש תמונות ללא ידיעתו, כאשר אף תמונה לא יכולה לשמש הוכחה לאמיתות הדוח. למרות הממצאים, ערעורו נדחה, והוא מצוי עד היום בהליך משפטי בנושא.
אלא שכאן לא הסתיימה הפרשה. בעיצומו של ההליך המשפטי, בחודש מרץ 2012, פגש התובע בלקוחה ותיקה שלו בסופר השכונתי. אז, סיפרה לו הלקוחה כי כמה ימים קודם לכן נעצרה אף היא על ידי אותו פקח והוא אף נתן לה דוח. לדבריה, במהלך השיחה ביניהם, הוא השוויץ בפניה כי הוא תפס את הווטרינר כאשר לא אסף את גללי הכלבה שלו, מספר פעמים, ואף קנס אותו. לטענת הלקוחה, הפקח השתמש בטון מתנשא ולעגני.
התובע כעס מאוד למשמע הדברים, וחש עלבון רב. מתוקף מקצועו הוא חשש כי השמועה תתגלגל וייווצר הרושם כאילו הוא ביצע עבירה שכלל לא ביצע, ושמו הטוב ייפגע כמו גם המוניטין שצבר במשך 20 שנות עיסוק במקצוע.
לפיכך, הגיש תביעה לבית המשפט בדרישה לפיצויים ללא הוכחת נזק על סך 50 אלף שקלים, בגין לשון הרע שהוציא הפקח נגדו.
הנתבעים: גם אם הדברים נאמרו מדובר באמירת האמת
מנגד, טענו הנתבעים כי ראשית אין מקום לחייב את הפקח באופן אישי שכן הוא עובד ציבור, וככזה הוא נהנה מחסינות. כמו כן, טענו כי ממילא השיחה לכאורה בינו ובין הלקוחה אינה זכורה לו כלל, בוודאי כאשר רישום הדוחות נעשה באופן יומיומי. למרות האמור, הוא סמוך ובטוח כי לא אמר את הדברים הנטענים.
עוד טענו הנתבעים להגנתם, כי גם אם אמר הפקח את הדברים, שהרי מדובר באמירה נכונה, והוא באמת רשם דוח לתובע אשר מתברר עד היום בהליך משפטי. לכן, אין מקום להפנות אצבע מאשימה על מי מהנתבעים בגין אמירת אמת.
לבסוף, ביקשו להדגיש כי אין לפקח כל עניין אישי עם התובע, וכי הוא ממילא עוסק בתפקיד שאינו אהוד על הציבור. ולהיפך, סביר הרבה יותר כי לאלה שנפגעו מעבודתו ישנה סיבה טובה יותר להשחיר פניו ברבים.
לאחר ששמעה את טענות הצדדים, קבעה השופטת כי למרות שמדובר בגרסה אחת מול גרסה אחרת, ניתן להבחין באמינותה של עדת התביעה אל מול עדותו הבלתי עקבית של הנתבע.
לפיה, בעוד העדה לא זכרה היטב את הסדר הכרונולוגי המדויק של פגישתה עם הפקח, היא זכרה היטב את דבריו ואת נימת דיבורו. את הסתירה הזאת, הסבירה בכך שהיא כעסה הרבה יותר על כך שעסק ברכילות, ודיבר בטון מתנשא כל כך על הווטרינר, מאשר על הדוח הלא צודק שנתן לה, שאף בוטל.
לעומתה, הנתבע הציג גרסאות סותרות, כאשר בתחילה הוא טוען כי אינו זוכר כלל את השיחה, לאחר מכן טען כי הוא זוכר כי לא אמר את הדברים הנטענים, ומיד אחר כך חזר בו, וטען שוב כי לא זכר כלל מפגש ביניהם.
כמו כן, התחשבה השופטת בעובדה כי התובע ועדת התביעה השתמשו במילים כמעט זהות על מנת לתאר את השיחה שנערכה בינה לבין הפקח, דבר המרמז על אמיתות הדברים.
בית המשפט: אמירות כגון אלה עשויות לפגוע בשמו הטוב של התובע
לאחר שקבעה כי הדברים נאמרו, פנתה השופטת לבחון האם הם עולים לכדי עוולת לשון הרע. לפיה, לאור עיסוקו כווטרינר מוכר וידוע, אמירות כגון אלה, עשויות לפגוע בשמו הטוב, שכן הוא צריך לשמש דוגמא ללקוחותיו, בעלי הכלבים. כמו כן, כפי שטען בעצמו הוא מקפיד על הכללים תמיד, ואף מעודד את קהל לקוחותיו לנהוג לפי חוק.
בנוסף, הפקח ציין כי תפס את הווטרינר "כמה פעמים" כאשר בעצם היה מדובר בפעם אחת ויחידה, שאף היא מתבררת כעת בבית המשפט ועדיין לא הוכח אם צדק או אם טעה ברישום הדוח.
יש לך שאלה?
פורום לשון הרע
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
לפי כל אלה, קבעה השופטת כי הדברים אכן עולים לכדי עוולת לשון הרע, וכי הפקח לא יוכל ליהנות מחסינות, שכן בתור דמות ציבורית הוא מצופה לנהוג כראוי באזרחים ולנהוג בשיקול דעת כאשר הוא מפעיל את הסמכויות החוקיות שניתנו לו. על כן עליו לשאת אף הוא, יחד עם העירייה, בתשלום פיצויים לתובע בסך 6,000 שקלים.
בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 שקלים.
תא"מ 3082-01-13
.jpg)
.jpg)
