אשה כבת שלושים, שסבלה במהלך חייה מהשמנת יתר, עברה ניתוח חוזר לקיצור קיבה, בבית חולים במרכז הארץ. לאחר כשלושה שבועות ממועד הניתוח, היא נפטרה מתסחיף ריאתי. הוריה של המנוחה הגישו תביעה נגד המדינה ובית החולים בעילה של רשלנות רפואית ודרשו פיצויים בגובה של ארבעה מיליון שקל.

 

בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את התביעה, אך לאחר שהוגש ערעור, קבע העליון אתמול (יום ד') כי הנתבעים התרשלו באופן חלקי בטיפול המנוחה לאחר הניתוח, לכן הם אחראים לשאת בתשלום פיצויים בשיעור של 66% מגובה הנזק.

 

בשנת 1993 עברה המנוחה ניתוח לקיצור קיבה, היא אמנם ירדה במשקל, אך נדרשה לעבור ניתוח חוזר, לאחר לידה בתה. הניתוח בוצע בחודש אוגוסט 2001, ולאחר שלושה ימים שוחררה לביתה. כעשרה ימים מאוחר יותר, המנוחה הגיעה באמצע הלילה לחדר מיון, והתלוננה על כאבים עזים והפרשות מפצע הניתוח, אחרי שעברה בדיקות דופק ולחץ דם נשלחה לביתה.

 

בבוקר למחרת נפגשה במרפאת בית החולים עם רופא ודיאטנית, בתור שנקבע מראש. הרופא בדק את הפצע ורשם לה טיפול אנטיביוטי, והדיאטנית המליצה על תזונה מתאימה. שבוע מאוחר יותר הגיעה שוב לבדיקות ונרשם כי המטופלת חווה תגובה נפשית קשה לזיהום בפצע. עם זאת היא קיבלה המלצה לרחוץ את הפצע, נקבע כי אין צורך באנטיביוטיקה, והיא זומנה לביקורת בתוך שבועיים.

 

הרופאים לא ביצעו בדיקות תסחיף ריאתי, למרות התלונות על קשיים בנשימה

 

כיומיים לפני הביקורת המיועדת, נפטרה המנוחה בבית הוריה. על פי חוות דעת הפתולוג, המוות נגרם בשל תסחיף ריאתי. בנסיבות אלה הגישו הוריה תביעה בעילה של רשלנות רפואית, בטענה כי בתם התלוננה, בין היתר, על קשיים בנשימה, והרופאים לא התייחסו לתלונותיה, ולא ביצעו בדיקות תסחיף, כפי שנדרש לבצע במקרה מסוג זה.

 

לאחר שתביעתם נדחתה, הגישו ערעור לבית משפט העליון. בערעור הדגישו ההורים את הקשר שבין השמנת יתר והסיכון לתסחיף ריאתי, וציינו, כי על אף שהמנוחה הגיעה לחדר מיון באמצע הלילה, ולשתי בדיקות נוספות, והתלוננה על קשיים נשימתיים ועל דופק מואץ, הרופאים לא ביצעו את הבדיקות הנחוצות, ושחררו אותה לביתה ללא טיפול ראוי, פעם אחר פעם.

 

מנגד טענו המשיבים, כי המנוחה לא התלוננה על קשיי נשימה, ואף לא היה לכך כל זכר ברשומות הרפואיות, בכל שלושת הפעמים בהן נבדקה. לטענתם התסמינים מהם סבלה נבעו מהפצע הפתוח, לכן לא עלה כל חשד לקיומו של תסחיף ריאתי.

 

המטופלת לא קיבלה טיפול ראוי שהיה יכול להציל את חייה

 

לאחר עיון בחומר ושמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט, כי לאחר ניתוח קיצור קיבה, המנוחה היתה מצויה בקבוצת סיכון להיווצרות תסחיף ריאתי. חרף העובדה כי נקבע למנוחה תור מבעוד מועד במרפאה, היא הגיעה בלילה שלפני לחדר מיון, כשהיא סובלת מתסמינים, אשר לא עוררו אצל הרופאים נורה אדומה.

 

עוד נקבע כי בעת הביקור השלישי במרפאה, הרופאה לא ביצעה בדיקות מדדים נחוצות, זאת לאחר שנמצא כי היא סובלת מתגובה נפשית קשה, מעבר לזיהום הפצע. לפיכך, גם אם המנוחה, התלוננה רק על הפצע שנפתח, ולא התלוננה על קשיים בנשימה, כפי שנטען על ידי המשיבים, הרופאים היו צריכים לבצע בדיקות מקיפות, ולא לשחררה לביתה.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית באבחון
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים

 

בנסיבות אלה נקבע כי המנוחה לא קיבלה טיפול מתאים, אשר היה יכול להגדיל את סיכויי ההחלמה בכ-66%. על כן הוחלט, כי המשיבים יפצו את המערערים ב-66% מסכום הנזק אותו יקבע בית המשפט המחוזי, ובנוסף יישאו בהוצאות משפט בסך 40,000 שקל.

 

ע"א 1693/09