בית משפט השלום בחיפה פסק בשבוע שעבר (יום א') לטובת גרפיקאית אשר הגישה תביעתה בגין הפרת זכויות יוצרים נגד החברה לאמנות, תרבות וספורט בחיפה וכן נגד חברת פרסום. בית המשפט קיבל טענותיה חלקית, וחייב את הנתבעות בתשלום פיצויים.


לפי כתב התביעה, התובעת, שהינה גרפיקאית אשר עסקה בעיקר בעיצוב ופרסום, הועסקה על ידי החברה במשך כתשע שנים, בין היתר לצורך הכנת תכנייה חודשית לסינמטק בחיפה. בדצמבר 2010, הפסיקה החברה את ההתקשרות עמה, והעסיקה חברת פרסום אחרת במקומה.


אולם, להפתעתה הרבה של הגרפיקאית, בחודש פברואר שלאחר מכן, גילתה כי התכנייה שפרסמה חברת הפרסום שהחליפה אותה זהה לגמרי לזו שעיצבה שנה קודם לכן. לטענתה, לא רק שבתכנייה הופיעו שלל העיצובים המקוריים והייחודים שלה, אלא שגם הכריכה היתה זהה באופן חשוד ביותר.


יתרה מכך, התכנייה הבאה שיצאה בחודש מרץ, היתה אף היא זהה לקודמתה. לפיכך, הגישה התובעת תביעה הן נגד חברת הפרסום והן נגד החברה שהעסיקה אותה, בטענה כי הופרו זכויותיה, וכי על הנתבעות לפצות אותה בסך 20 אלף שקלים.


הנתבעות: עיצובי התובעת נשענו והתבססו על עיצובים קודמים


מנגד, טענו הנתבעות כי החוזה שנחתם עם התובעת, לפני שנים, מציין כי שירותיה נשכרו אך ורק בעבור הדפסה ועריכה, כאשר בחוזה לא מצוין עיצוב גרפי כלל, ועל כן, אין ביכולתה לטעון לזכויות יוצרים בגין העיצוב.


כמו כן, טענו כי לא עלה בידה להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית, מאחר והקו העיצובי בו נקטה התובעת היה למעשה המשך ישיר לעיצוב של החברה שקדמה לה, וכי ביצירת העיצוב המקורי היתה החברה מעורבת במידה רבה כאשר הם מחליטים על הקונספט הכללי, כמו גם על בחירת התמונות שישולבו בתכנייה וכדומה.


לתמיכה בטענותיה, הביאה החברה הנתבעת את חוות דעתו של מומחית לעיצוב גרפי, שערכה השוואה בין התכניות שעוצבו לפני הגעתה לחברה, לבין אלה שעוצבו על ידה בשנת 2001. בחוות דעתה, קבעה המומחית כי התכנייה אותה עיצבה התובעת נסמכה במידה רבה על התכניות הקודמות לה, והיא נשענת ומבוססת על עיצוב של החברה הקודמת.


לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת העדויות, דחה השופט את שתי הטענות העיקריות שהושמעו על ידי הנתבעות. ראשית, קבע כי הטענה לגבי תפקידה של התובעת שהוגבל להדפסה ועריכה, אינו מתקבל על הדעת, גם אם נכתב כך בחוזה, שכן ברור לכל שהיא עסקה בעיצוב גרפי, וכך גם נקראה החברה שבבעלותה.


שנית, קבע השופט כי עלה בידי התביעה להוכיח כי מעורבות החברה המעסיקה ביצירת העיצוב היתה מוגבלת. כמו כן, חוות דעתה של המומחית לעיצוב גרפי קרסה אף היא, כאשר השופט מתאר את חוות הדעת שהגישה כמגמתית, וככזאת אשר נתפרה במיוחד עבור הנתבעות, תוך השמטת פרטי מידע חשובים וקריטיים לתביעה.


כך למשל, בעוד היא מציינת כי התובעת נשענה במידה רבה על עיצובים שנעשו על ידי קודמתה שנכנסה לתפקיד בשנת 1995, השמיטה המומחית את העובדה כי לפני שנה זו, היתה זו התובעת שנתנה שירותי עיצוב גרפי לחברה. וכך, למעשה, התהפכו היוצרות, ולבסוף הודתה המומחית כי בהחלט ייתכן כי היתה זו החברה הקודמת אשר נשענה למעשה על עיצובים מקוריים של התובעת.


בית המשפט: מדובר ביצירה מקורית שאינה מקנה לתובעת בעלות עליה


לפיכך, קבע השופט כי אין ספק שמדובר ביצירה מקורית של התובעת. אולם, למרות קביעה זו, מצא השופט כי היצירה אמנם מקורית, אך אין לה למעשה בעלות על היצירה. לפי סעיף 35 לחוק זכויות היוצרים, הבעלות על היצירה בהזמנת עבודה, הינה של המזמין ולא של היוצר, ועל כן, למרות שמדובר ביצירה מקורית, אין לה למעשה עילה לתביעה בגין זכויות יוצרים, שכן הזכויות והבעלות על היצירה אינה שייכת לה כלל.
יחד עם זאת, מקוריות היצירה מקנה ליוצר זכות מוסרית עליה, ולכן כאשר החברה עשתה שימוש ביצירה ולא נתנה קרדיט מתאים

לגרפיקאית, היא למעשה הפרה את זכותה המוסרית.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות יוצרים במוזיקה ואמנות
פורום דיני אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט


לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבעות הפרו את זכותה המוסרית של התובעת וזאת בשל העובדה כי לא צוין שמה על התכנייה כמקובל, וחייב אותן בתשלום פיצויים בסך 4,000 שקלים עבור כל הפרה, ובסך הכל ב-8,000 שקלים.


כמו כן, חויבו הנתבעות בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקלים.


ת"א 20893-10-11