בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, פסק בשבוע שעבר (יום ד') לטובת עובדת אשר הגישה תביעה נגד הסופר בו עבדה, לאחר שאולצה לעבוד מבלי שהועמד לרשותה כיסא, וללא אפשרות לשבת במהלך המשמרת.


לפי כתב התביעה, התובעת עבדה בסופרמרקט בעיר במרכז הארץ, והפעילה דוכן בו אפתה פריכיות במקום ושיווקה אותם לקהל לקוחות הסופר. לטענתה, הנהלת המקום סירבה להציב לרשותה כיסא במהלך המשמרת, וזאת למרות בקשותיה החוזרות ונשנות בעניין.


עוד טענה בתביעתה, כי לאחר שעבדה במקום במשך שנה שלמה, היא פוטרה במפתיע ללא הודעה מוקדמת וזאת לאחר שהתקשרה למעבידה והודיעה כי אינה מרגישה בטוב, וכי היא בדרכה לקופת החולים. לפי טענתה, לאחר ששמע זאת ממנהלה הישיר, התקשר אליה מנהל הנתבעת וציין בפניה כי אם לא תגיע לעבודה, עדיף שלא תגיע בכלל, וכך פיטר אותה בטלפון באותו היום.


בנוסף, טענה התובעת כי מעבר לפיצויים בגין הודעה מוקדמת, היא זכאית לפיצויים בגין הלנת פיצויי הפיטורין. את תביעתה העמידה על סך 200 אלף שקלים.


הנהלת הסופר: אופי העבודה אינו מאפשר ישיבה


מנגד, טענה הנהלת הסופר כי העובדת לא קיבלה כיסא בשל אופי העבודה, שאינו מאפשר ישיבה במהלך המשמרת. לפיה, חלק נכבד מעבודתה הוא לייצר את הפריכיות, ולצורך כך היה עליה לעמוד, ולשפוך את חומר הגלם לתוך המכונה. כמו כן, לפחות פעם או פעמיים במהלך המשמרת היה עליה לפעול לתיקון המכונה, ולנקות אותה, ולשם כך היה עליה לעמוד.


בנוסף, טענה הנתבעת כי החלק העיקרי בעבודה, היה לשווק את המוצר ללקוחות, ולפעול כדיילת מכירות. לפיכך, היה על העובדת לגשת ללקוחות הסופר וליצור שיחה, כאשר בסופו של התהליך היה עליה להניח את חבילת הפריכיות בתוך עגלת הלקוח, כפי שהונחתה. מטבע הדברים, לא יכולה היתה העובדת לבצע פעולות אלה בישיבה, ועל כן לא הועמד לרשותה כיסא.


יתרה מכך, טען מנהל הסופר בעדותו, כי ניתנה לתובעת הפסקה כחוק, בה יכולה היתה לגשת לחדר המנוחה ולשבת שם כאוות נפשה.


בהתייחסו לעובדה כי היא פוטרה במפתיע על לא עוול בכפה, טען המנהל כי כלל לא התכוון לפטרה. לטענתו, לאחר שאמרה לו שאינה חשה בטוב, ולא היתה בטוחה אם תגיע או לא, הוא אמר לה שלא תגיע, אך לא התכוון לפטר אותה. במקרה זה, טען כי היא אף פעלה שלא בתום לב, כאשר שעתיים לפני המשמרת התקשרה אליו וביקשה את עזרתו בעניין אישי, וכלל לא ציינה בפניו שהיא חולה, ולאחר תחילת המשמרת התקשרה למנהל האישי שלה וטענה כי היא חולה.


לבסוף, טען כי היא זו אשר צריכה לפצותו בגין הודעה מוקדמת שהרי ביקש ממנה כמה ימים אחר כך להגיע לעבודה לפחות לתקופת ההודעה המוקדמת, אך היא סירבה בטענה כי מצאה כבר עבודה אחרת.


בית המשפט: הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה


שופטת בית הדין האזורי, קיבלה את טענת התובעת לפיה יכולה היתה לשבת בזמן ייצור הפריכיות, ואת טענתה שלמרות דבריו של מנהל הסופר לגבי הפניה ללקוחות, כל הלקוחות פנו אליה, והיא מעולם לא יצאה מהעמדה, גם משום העובדה שהיה עליה להשגיח על מכונת הייצור החמה.


מאותה סיבה היא אף לא באמת היתה יכולה לעזוב את המכונה ולגשת לחדר המנוחה באמצע המשמרת. על כן, קבעה השופטת כי מדובר בהפרה של חוק הזכות לעבודה בישיבה אליה מחויב הסופר, וכי עלה בידה להוכיח כי היא היתה יכולה לשבת מספר פעמים במהלך המשמרת, גם כאשר היתה תנועה מצומצמת של לקוחות, וגם כאשר לקוחות פנו אליה, והיא ארזה להם את המוצר.


יחד עם זאת, דחתה השופטת את טענותיה לגבי הודעה מוקדמת וקבעה כי למרות שאינה חייבת לשלם למקום העבודה בעבור הודעה מוקדמת מאחר ופוטרה מעבודתה, עדיין אינה זכאית לפיצוי בשל כך, בעיקר לאור העובדה שמצאה מיד עבודה חדשה, ולא פינתה את זמנה להמשיך ולעבוד בנתבעת עד לסוף התקופה.

 

יש לך שאלה?

פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים


בנוסף, דחתה השופטת גם את טענה הלנת פיצויי הפיטורין מפאת התיישנות הטענה לאחר שהתביעה הוגשה למעלה משנה לאחר קבלתם.
לפי כל אלה, חייבה השופטת את הנתבעת לשלם פיצויים לתובעת בסך 25 אלף שקלים, בגין הפרת החוק לזכות לעבודה בישיבה. מאחר והתביעה יוצגה על ידי לשכת הסיוע המשפטי, לא חויבה הנתבעת בהוצאותיה.


ס"ע 36414-07-11