בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בשבוע שעבר (יום ב') את תביעתו של אדם נגד המדינה לאחר שהתרשלה כלפיו, לטענתו, כאשר נפצע בשטח אש מפגז טנק, בעת שרעה את גמליו במקום. השופטת דחתה את טענותיו, לאחר שגילתה כי סיבת הימצאותו במקום היתה שונה בתכלית מזו שהציג בין כותלי בית המשפט.


לפי כתב התביעה, במאי 2008, התהלכו התובע ובן דודו, המתגוררים בכפר בדואי סמוך לבסיס צאלים, באזור המדברי. לפתע, וללא אזהרה, נשמע פגז טנק אשר פגע בכל חלקי גופו של התובע. בן דודו הזעיק את עזרת החיילים שהיו במקום, והפצוע הובהל לבית החולים באמצעות מסוק צבאי.


לפי טענתו, המדינה היא זו האחראית לפציעתו, מאחר ולא סימנה היטב את השטח, לא הזהירה את הציבור מפני סכנה, ולא ווידאה כי השטח ריק מאדם. כמו כן, המדינה לא הפסיקה את התרגיל גם כאשר היתה אינדיקציה לנוכחות אנשים בשטח, ואף פינויו מהמקום לא נעשה כראוי ולא "במהירות האפשרית".


בית המשפט ציין כי מדבריו, הצטיירה תמונה לפיה מדובר בשני אנשים שטיילו להנאתם ובתמימותם באזור צחיח, כאשר משום מקום נורה לעברם פגז ללא אזהרה מוקדמת. אלא שלא כך היה הדבר.


המדינה טענה מנגד כי מדובר בשטח אש מסומן, כאשר לא היתה לתובע או לבן דודו כל סיבה להימצא שם. לפיכך, טענה המדינה, אין לו על מי להלין אלא על עצמו בלבד.


בתגובה טען בא כוח התביעה כי אמנם אכן מדובר בשטח אש, אך התובע לא היה מודע לכך, וכל שביקש היה לרעות את גמליו, 15 במספר, בליווי בן דודו. אלא שלטענה זו, אשר הושמעה מאוחר, לא הובאה כל הוכחה, ולא ניתן הסבר לכך שהגמלים פשוט "נעלמו" עם פגיעת הפגז. כמו כן, לא הובאה כל טענה בדבר הסיבה לרעיית גמלים דווקא באזור צחיח ושומם מעין זה, בעיקר כאשר מהות השטח ידועה לכל, וכן הסכנות הטמונות בו.


המדינה: מדובר בגנבי מתכות ולא ברועי גמלים


המדינה דווקא הציעה סיבה להימצאותם של השניים במקום. לטענתה, מזה שנים נלחם צה"ל בגנבי המתכות באזור, המבקשים להיכנס לשטחי אש ולאסוף את הקליעים העשויים ממתכות יקרות. לפיה, גם במקרה זה, מדובר בשני גנבי מתכות, אשר נכנסו לשטח ללא אישור ביודעם היטב כי בכניסתם הם מסכנים את חייהם.


בבואה לדון בפסק הדין, עמדה השופטת על הסתירות הרבות שנתגלו בטענות התביעה, כאשר בהתחלה טען כי טייל עם בן דודו, למרות שלדעת הרוב אין זה מקום "לטייל" בו, ומאוחר יותר טען שרעה 15 גמלים שנעלמו באורח פלא מהאזור.


כמו כן, מילות המפתח בעדותם של השניים היו "לא זוכר" ו"לא יודע", כאשר מרבית משאלות החקירה הנגדית נותרו ללא מענה. כך למשל, לא ידעו לומר היכן בדיוק רעו את הגמלים, מדוע לא ציינו זאת בתצהירם הראשון, מדוע לא הביאו עדים נוספים אשר יכלו לשפוך אור על איסופם האפשרי של אותם גמלים, ומדוע בחרו לרעות באזור צחיח אשר לכל הדעות אינו ראוי לשמש כשטח מרעה.


בנוסף, התעקשו השניים שלא לפזר את ענן הערפל שאפף את מקום או מועד האירוע. כך העיד בן הדוד כי לא ידע באיזה שעה היו במקום מאחר ואינו עונד שעון על זרועו, ובתיאור המקום טען התובע כי מדובר במקום ישר, עם עליות וירידות קרובות.


נאלצו להציב שלט אזהרה מעץ כדי שלא ייגנב


מן הצד השני, טענות המדינה גם אם לא הוכחו, לא הופרכו. לטענתה, תופעת גניבת המתכות בשטחי אימון הפכה חמורה כל כך עד שנאלצה להציב שלט אזהרה מעץ ולא ממתכת כדי שלא יילקח אף הוא. בנוסף, כאשר הוזעקו החיילים לאחר פציעת התובע, נמצאו בסביבתו פנס וגלאי מתכות, ולמרות הכחשתו הגורפת של בעלותו על אותם כלים, עדיין נראה כי סיבת הימצאותם במקום היתה גניבת מתכות. מה גם כי מדובר בתושבי האזור, אשר מודעים לכך כי מדובר בשטח אש.

 

יש לך שאלה?

פורום עבירות רכוש | גניבה | פריצה
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לפי כל אלה, קבעה השופטת כי לא נותר ספק, הן לאור עדותם הסתורה והבלתי אמינה בעליל של התובע ובן דודו, והן לאור נסיבות המקרה, כי "הטיול" לא היה טיול, וכי טענותיהם בדבר נסיבות האירוע רחוקות מרחק שנות אור מן האמת.


על כן, נדחתה התביעה והתובע נדרש לשלם שכר טרחת עו"ד למדינה בסך 35 אלף שקלים.


ת"א 32026-02-11