בית משפט השלום בתל אביב פסק בשבוע שעבר (יום ד') לטובת צעיר שהחליק ונפל במהלך משחק כדורגל, והגיש תביעתו נגד עיריית הרצליה ונגד חברת מוסדות החינוך והתרבות בעיר המחזיקה בבעלות על המגרש.


לפי כתב התביעה, בחודש יוני שנת 2009, שיחק בחור צעיר כבן 26, כדורגל במגרש בבית ספר בעיר. במהלך המשחק החליק התובע על תלולית של עלים וחול, נפל על הקרקע ונחבל בכל חלקי גופו. לאחר הנפילה הובהל הצעיר לבית החולים שם אושפז, ונאלץ לעבור שלושה ניתוחים ברגלו, וכן טיפולים פיזיותרפיים לאורך תקופה.


הצעיר אף הגיש חוות דעת רפואית של רופא מומחה, אשר קבע לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין התאונה.


בתביעתו טען הצעיר, באמצעות בא כוחו, כי החול והעלים גרמו לנפילתו, וכי מדובר בסיכון בלתי סביר, שהיה ניתן למנוע בקלות באמצעות ניקוי המגרש באופן תדיר. עוד טען בא כוחו, כי זו היתה הפעם הראשונה בה שיחק התובע במגרש זה, ועל כן לא יכול היה לצפות את הסיכון האמור, ובוודאי שלא שם לבו במהלך המשחק לתלולית חול שלא היתה אמורה להימצא שם.


העירייה: המקרה דומה למשחק כדור על חוף הים


מנגד, טענו הנתבעות כי ראשית מדובר בסיכון סביר שכל שחקן כדורגל צריך לצפות לו, ואין מקום להטיל עליהן אחריות על התאונה, מצערת ככל שתהא. עוד טענו כי התובע כלל לא החליק כפי שטען, אלא תוקל על ידי שחקן אחר.


כמו כן, לטענתן אין הבדל בין משחק על חוף הים לבין המשחק במגרש, מדובר בחול אשר אנשים משחקים עליו בכל יום, בחופי הים. על כן, מדובר בסיכון סביר אשר היה על התובע להתחשב בו, ואין לו על מי להלין אלא על עצמו בלבד.


מטעם ההגנה העיד רכז הספורט בבית הספר, שהיה אף זה שהגיש עזרה ראשונה לצעיר הפצוע. בעדותו, טען כי הבעיה במגרש ידועה לעירייה, אך אין ביכולתם לנקות אותו בכל יום, אחרת יצטרכו להעסיק עובדים מסביב לשעון כדי לטאטא את העלים הרבים שנופלים מהעצים שמקיפים את המגרש, ואת החול המתאסף שם מידי יום. לטענתו, השחקנים היו מודעים היטב לבעיה, והיו אף מבקשים ממנו מטאטא בתחילת כל משחק על מנת לטאטא את המגרש.


עוד טען רכז הספורט בעדותו, כי בעבר נהגה העירייה לטפל בניקיון המגרש אולם לאחר שהבינו כי מדובר בקרב אבוד, הניקיון הופסק, והוא מפעם מפעם מבקש מעוזרו לעבור במקום עם מפוח.


שופט בית משפט השלום קיבל את טענות התובע בנוגע לתאונה וקבע כי הן הפרו את חובת הזהירות כלפיו. בהתייחסו להשוואת המשחק במגרש למשחק בחוף הים, קבע השופט כי יש הבדל משמעותי בין השניים, כאשר אדם המשחק בכדור על חוף הים מודע למגבלות ונוהג בהתאם ובזהירות הדרושה, לעומת שחקן המשחק במגרש כדורגל ייעודי, ואינו צופה כי הוא עלול להיתקל בתלולית חול.


כמו כן, קבע השופט כי הוכח מעל לכל ספק, הן לפי עדות התובע והן לפי עדות רכז הספורט מטעם ההגנה, כי העירייה היתה מודעת היטב לבעיה וכי היא לא טיפלה בה כראוי. על כן, קבע כי במעשיה הפרה את חובת הזהירות כלפי תושבי העיר בכלל וכלפי התובע בפרט.


בנוסף, קבע השופט כי המגרש היה פתוח ונגיש לכל, ולפיכך, גם אלה שלא הכירו כלל את המגרש כלל, כמו התובע, יכלו להיכנס ולשחק. לפיכך, הטיל השופט אחריות בגין התאונה על שתי הנתבעות.


בית המשפט: סביר להניח כי הצעיר לא היה הופך לשחקן כדורגל מקצועי


יחד עם זאת, הטיל אשם תורם על הצעיר בשיעור של 15%, ולאחר בחינת הנזק, קבע לו השופט נכות צמיתה בשיעור של 7.5%. בהתייחסו להפסד ההשתכרות העתידית, דחה השופט את דברי התביעה, לגבי גדיעת הקריירה המפוארת בטרם עת, והריסת סיכוייו להפוך לשחקן כדורגל מקצועי. לדברי השופט, לא עלה בידי התביעה להוכיח טענות אלה, ולא נראה כאילו הצעיר היה בדרך לקריירה רצינית כשחקן נבחרת.

 

יש לך שאלה?

פורום אחוזי נכות
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לפי כל אלה, חייב השופט את הנתבעות בתשלום פיצויים לתובע בסך כולל של 119 אלף שקלים, וזאת לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 15%. הפיצויים התקבלו בין היתר בגין הפסדי השתכרות בעבר, פגיעה בכושר ההשתכרות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועוד.


בנוסף, חויבו הנתבעות בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 28,560 שקלים.


ת"א 8414-12-10