בית משפט השלום בחיפה, פסק בשבוע שעבר פיצויים לתובע אשר רכבו נגנב בערב רכישתו. חברת הביטוח "הראל" סירבה לפצות אותו בטענה כי השאיר את הקוד הסודי בצמוד למפתח, אולם בית המשפט חשב אחרת וקבע כי הן חברת הביטוח והן החברה שמכרה את הרכב יחויבו בפיצויים בסך כ-107 אלף שקלים.
בנובמבר 2011 רכש התובע מכונית חדשה בשווי כ-146 אלף שקלים מהחברה הנתבעת. לאחר שרכש את המכונית, שב עמה למושב בו התגורר ברמת הגולן, והחנה אותה בסמוך לביתו. אולם למרבה הצער, לא הספיק בעל הרכב ליהנות ממנו כלל, שכן באותו הלילה גנבים פרצו לביתו, נטלו את המפתחות וגנבו את הרכב בקלות רבה, וללא מאמץ מיוחד. הסיבה לקלות הגניבה היתה כי על מפתח הרכב חיכה להם הקוד הסודי שנדרש להנעתו.
לאחר שהניסיונות לאתר את הרכב כשלו, פנה בעל הרכב לחברת הביטוח ודרש את כספי הביטוח המגיעים לו כחוק בהתאם לפוליסה שעשה עם רכישת המכונית. אולם, שם נתקל בסירוב תקיף של החברה, כאשר הם טוענים כי בכך שהותיר את המדבקה על גב המפתח הוא למעשה הפר את תנאי המיגון עליהם חתם בפוליסה, ועל כן הוא אינו זכאי כלל לכספי הביטוח.
לפיכך, פנה התובע לבית המשפט והגיש תביעה נגד חברת הביטוח "הראל" וכן נגד החברה ממנה רכש את רכבו. בתביעתו, טען כי הוא השאיר את הקוד הסודי בהמלצתה של עובדת החברה אשר הציעה לו להשאיר את המדבקה כיום או יומיים עד שיזכור אותה על פה, ויוכל להשמידה.
לפיו, החברה אשר מכרה לו את הרכב פעלה כלפיו ברשלנות, כאשר לא הזהירה אותו מהסכנה הצפויה, לא המליצה לו להחליף מיד את הקוד הסודי, ואף הגדילה לעשות והציעה לו להשאיר את המדבקה עד שיזכור את המספר.
לפי כל אלה, העמיד התובע את תביעתו על סכום של כ-187 אלף שקלים, בעבור ההפסד הכספי, ההוצאות הרבות, והצורך לרכוש רכב אחר.
חברת הביטוח: בעל הרכב פעל ברשלנות ובחוסר זהירות
חברת הביטוח טענה מנגד כי ההגיון הישר אומר כי השארת הקוד הסודי בצמוד למפתח הרכב היא רשלנות לשמה, והופכת את עבודת הגנב לקלה ופשוטה. כמו כן, טענה כי במעשיו, בעל הרכב בעצם גרם למערכת המיגון להתייתר ולהפוך ללא רלוונטית ובכך ישנה הפרה בוטה של תנאי הפוליסה.
בנוסף, טענה "הראל" כי אף חברת ביטוח לא היתה מוכנה לבטח את התובע או כל אדם אחר, בידיעה כי הוא מותיר את הקוד הסודי על גב המפתח. לגבי רשלנות החברה המוכרת, טענה "הראל" כי היא אינה אחראית למעשיה, ובוודאי אינה יכולה להעניק את הפוליסה בשל המלצה כזו או אחרת של פקידה בחברה.
הנתבעת הנוספת, טענה כי התובע חתם על הסכם עם חברת "איתורן" בו הוא מתחייב לעשות ככל שביכולתו כדי למנוע מהקוד הסודי להיוודע לאנשים אחרים מלבדו. התחייבות זו הופרה עוד באותו היום, ועל כן החברה פטורה מאחריות כלפיו.
בבואה לדון בשאלת האחריות, קבעה השופטת כי השאלה העיקרית שעל בית המשפט להשיב על מנת להכריע בדיון, היא האם העובדה כי הקוד הסודי נותר על גב המפתח, פוטרת את חברת הביטוח מתשלום הפוליסה.
בית המשפט: יש להבדיל בין השארת הקוד במקום פומבי לבין השארתו בבית
לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, קבעה השופטת כי התובע אמנם פעל ברשלנות ובחוסר זהירות כאשר לא הסיר את הקוד הסודי, אולם יש לערוך אבחנה בין השארת הקוד הסודי יחד עם המפתח במקום ציבורי ובולט, כמו במגרש כדורסל או בחדר אוכל בקיבוץ, לבין השארתו בבית הפרטי הנעול בשעת לילה.
יתרה מכך, למרות שהיה מודע לסכנות שבהשארת הקוד הסודי לעיני כל, לא הוזהר התובע לגבי השארתו בביתו, בתוך ארון סגור, מחשש לפריצה לא צפויה לבית. על כן, גם אם מדובר בחוסר זהירות מה, לא מדובר ברשלנות המובילה למתן פטור מתשלום הפוליסה.
השופטת אף קיבלה את טענתו של התובע, לפיה הוא פעל בהתאם להמלצתה של עובדת החברה, ועל כן קבעה כי לא הפר את תנאי המיגון או את תנאי פוליסת הביטוח.
יש לך שאלה?
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
לפי כל אלה, קבע בית המשפט כי שתי הנתבעות, הן חברת הביטוח והן חברת הרכב, אחראיות לפיצוי התובע, וכי הם חייבות בתשלום בשיעור של 80% מסכום תגמולי הביטוח המגיעים לו כחוק.
לפיכך, הן חויבו בסכום כולל של 109,760 שקלים לתובע, כאשר חברת "הראל" חויבה ב-95 אלף שקלים, וחברת הרכב חויבה ביתרת הסכום. כמו כן, חויבו הנתבעות בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 37 אלף שקלים.
