יאיר חזה, אחיה של הזמרת המנוחה עופרה חזה, תבע פיצויים מאמרגנה לשעבר, בצלאל אלוני, בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיותו. את תביעתו הגיש לאור פרסום ספרו של אלוני "מכתבים לעופרה" וכן בעקבות מחזה שעלה בתיאטרון הצפון המבוסס על הספר. בית משפט השלום בתל אביב חייב את האמרגן ואת הוצאת הספר בפיצויים, אולם בסכום נמוך מסכום התביעה בשל אי הוכחת הנזקים.
לפי כתב התביעה, שהוגש אף כנגד תיאטרון הצפון וההוצאה לאור של הספר, טוען יאיר חזה כי הספר, כמו ההצגה, פגעו בפרטיותו ובשמו, והוציאו נגדו לשון הרע. לטענתו, כבר בשנת 2009 הגישו הוא ויתר בני משפחתו, תביעה לבית המשפט למנוע את העלאת ההצגה. פסק הדין שניתן בעניין קבע כי המשפחה תמנה כותב אשר יערוך שינויים במחזה, על מנת שלא יפגע בזכר הזמרת המנוחה או בבני משפחתה.
לפיכך, טען התובע כי בהעלאת ההצגה, הפרו הנתבעים את פסק הדין שניתן בעניין, ופגעו בפרטיותו ובפרטיות משפחתו. את תביעתו העמיד האח על סך של מיליון שקלים, אולם בשלב הסיכומים לתביעה צומצם הסכום ל- 766 אלף שקלים, וזאת בגין נזקים נפשיים, כלכליים ועבור פגיעה בפרטיותו והוצאת לשון הרע.
לטענתו, כתוצאה מעלייתה של ההצגה, ואף כתבת שער עליה בעיתון בעל תפוצה רחבה, ניזוק מצבו הנפשי של התובע והוא התקשה לתפקד, הן בעבודתו, והן במסגרות החברתיות והמשפחתיות. בספר ובמחזה, מוצג אחיה של הזמרת באור שלילי, וככזה המצוי ביחסים עכורים וקשים עם אחותו. לפי התובע מדובר בעיוות האמת, כאשר לפיו הוא אמנם התנגד ליחסים בין אחותו לאמרגנה, אך עשה זאת מבלי לפגוע ביחסים הטובים והחמים שהיו ביניהם תמיד.
האמרגן: התובע אישר את תוכנו של הספר
מנגד, טענו הנתבעים כי העניינים אכן הובהרו בפסק הדין הקודם, ועל כן אין מקום לקבל את התביעה. לפיהם, התובע אישר את תוכנו של הספר, ואת מה שלא אישר, פרסם האמרגן במסגרת "אמת דיברתי" כאשר הוא היה עד לדברים במו עיניו, או שמע עליהם מפיה של הזמרת בעצמה.
כמו כן, הכחישו כי נגרם נזק כלשהו לתובע, כאשר תיאטרון הצפון הוסיף כי גם אם נגרם לו נזק, אין הוא אחראי על כך, אלא כותב הספר עליו מבוסס המחזה.
בהמשך ההליכים, משכו הנתבעים את התצהירים, ובכך הסירו את הבסיס להגנתם ובעצם הודו באחריות פרסום הדברים, העולים לכדי עוולת לשון הרע, לדברי השופטת. במקביל, הפסיק התיאטרון את ההצגה, והוצאת הספר נעצרה, לאחר שנמכרו אך ורק כ -513 עותקים ממנו.
לאחר שקבעה השופטת, כי הנתבעים הינם אחראים לפרסומים, פנתה לבחון את מרכיבי תביעתו, ואת הסכום בו יפוצה.
בהתייחסה לנזקים הנפשיים להם טען, בחנה השופטת את חוות דעתו של מומחה מטעם התביעה, אשר קבע לו נכות בשיעור של 30% בעקבות הפרסום, כאשר הוא טוען כי ישנו קשר סיבתי הדוק בין פרסום הספר והמחזה לבין סבלו הנפשי.
לאור עדויות חבריו של התובע, אשר טענו כי לתובע ולאמרגן אלוני סכסוך ארוך שנים, וכן לאור העובדה כי למרות הנכות שנקבעה לו על ידי רופא מומחה, הוא לא פנה לממש אותן במוסד לביטוח לאומי, לא קיבלה השופטת טענה זו, וקבעה כי נזקים אלו יידונו במסגרת הפיצוי עבור עוגמת הנפש בגין לשון הרע.
לגבי הנזק הכלכלי לו טען, בעקבות הפגיעה שספגו עסקיו, קבעה השופטת, כי לא עלה בידו להוכיח את הנזקים שנגרמו לו, או את הקשר בין הנזקים, במידה ונגרמו, לבין הפרסום.
בית המשפט: הפרסומים חרגו מהעניין הציבורי
יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי הפרסומים, אשר נעשו לצורך כלכלי ורווחי, חרגו מהעניין הציבורי בזמרת המנוחה, ולא היה מקום לפרסם את "סיפורו" של התובע, בעיקר לאחר שהתנגד לעניין באופן נחרץ. לפי השופטת, לא היה אינטרס ציבורי כלל בתיאור התובע, הן בספר והן במחזה, ובכך פגעו הנתבעים כולם בזכותו לפרטיות. עוד קבעה השופטת כי עלה בידי התובע להוכיח כי נגרמה לו עוגמת נפש בגין לשון הרע.
יש לך שאלה?
פורום לשון הרע
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
לפי כל אלה, חייב בית המשפט את שלושת הנתבעים בפיצויים לתובע בסך 50 אלף שקלים, בגין הפגיעה בפרטיות, ואת האמרגן, בצלאל אלוני ואת הוצאת הספר בפיצויים בסך 125 אלף שקלים בגין עוגמת הנפש. כמו כן, חויבו שני הנתבעים הראשונים בהוצאות משפט בסך 15 אלף שקל, לאור הפער הגדול שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק.
ת"א 22018-04-10
.jpg)
.jpg)
