בית משפט השלום במסעדה שבצפון הארץ, פסק בשבוע שעבר (יום ג') בתביעתו של בעל חנות מחשבים נגד עיריית קריית שמונה בגין נזקים שנגרמו לו ולחנותו, בעקבות עיקול בגין חוב ארנונה לא שלו. בית המשפט פסק לטובתו והורה לעירייה לפצותו ב-6,500 שקלים.
לפי כתב התביעה, באפריל 2009 שכר התובע נכס, והקים עסק לתיקון ומכירת מחשבים. לטענתו, כחודש לאחר מכן, פנה לעירייה וביקש להעביר את חשבון הארנונה על שמו, כאשר בידו הסכם השכירות. אולם, הוא נתקל בסירוב כאשר הוסבר לו כי ישנו חוב ארנונה על שם השוכר הקודם. התובע יידע את המשכיר, ולאחר שקיבל הודעה כי החוב שולם, פנה שוב לעירייה בבקשה לשנות את שם השוכר. אולם, גם אז נתקל בסירוב, כאשר פקידי העירייה מוסרים לו כי לא ניתן לבצע את ההעברה ללא נוכחותם של בעלי הנכס.
לטענתו, בסוף ספטמבר, הוא החליט לשים סוף לפרשה, וניגש שוב לעירייה כשהוא מבקש, בנוסף להעברת שמו, לשלם את חובות הארנונה של בעלי הבית על מנת לסיים את העניין. אולם להפתעתו הרבה, גם אז סירבו פקידי העירייה לסייע לו, וטענו כי אינם יכולים לקבל את כספו מאחר ושם בעל הבית שמצוי בחוזה השכירות שהגיש, אינו תואם לשם המשכיר במסמכי העירייה.
וכך, כחודש לאחר פנייתו ולאחר שנואש מניסיון להגיע עמם להסדר, הגיעו לחנותו שני מעקלים מחברת גבייה המעניקה שירותיה לעירייה כשהם מלווים בשוטר. כאשר נכנסו לחנות והציגו בפניו צו עיקול ניסה התובע להסביר להם כי נפלה טעות, וכי ממילא הציוד אינו שייך כלל לבעל החוב.
התביעה: עיקול אלים לעיני לקוחות החנות ועוברי אורח
תחינותיו והסבריו נפלו על אוזניים ערלות, והמעקלים החלו להעמיס ציוד מחנותו על המשאית, אל מול עוברי אורח ולקוחות, כאשר כל העת הם מתייחסים אליו בגסות רוח, באלימות, בצעקות ובאיומים. לפי תביעתו, הוא הושפל עד עפר על ידם, והוא נאלץ לבסוף לשלם את סכום הצו במלואו בצירוף 750 שקלים על מנת לקבל את הציוד בחזרה. את תביעתו הגיש נגד העירייה וכן נגד חברת הגבייה והעמידה על סך 100 אלף שקלים, וזאת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהשפלתו בפומבי בבית העסק שלו ובגין פגיעה במוניטין ובפרטיותו.
מנגד, הכחישו הנתבעים את טענותיו, וטענו כי כלל לא נוצרה התקהלות בעת האירוע, ואף בתוך החנות לא היה איש. כמו כן, טענו כי לא נמצאה עדות לביקורו של התובע בעירייה, וממילא לא ניתן להחליף את שם השוכר לפני ששולם החוב הקודם. עוד טענו הנתבעים כי נשלחו אזהרות רבות בדבר החוב, שלא שולם אלא אחרי האירוע.
לפיהם, ממילא מרבית החוב היה של התובע, שלא טרח לטענתם לשלם ארנונה מהיום בו נכנס לנכס. יתרה מכך, הוא אף לא שב לעירייה לאחר שהתבקש להביא חוזה שכירות הנושא את שם המשכיר הנכון והתואם למסמכי העירייה.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי לא מתקיימת במקרה זה עילת תביעה נגד הנתבעים הנוספים, אלא רק נגד העירייה, מאחר ואלה רק ביצעו את עבודתם כפי שנתבקשו על ידה.
כמו כן, קבעה השופטת כי היא מקבלת את התביעה באופן חלקי בלבד. בנימוקיה להחלטתה, טענה השופטת כי ראשית אין חובה על העירייה לשנות את שם השוכר, כאשר חוב רובץ על כתפו של המשכיר או השוכר הקודם. במובן זה, יפה עשתה העירייה אשר ביקשה לגבות את חובה כחוק.
כמו כן, נמצא כי הוא לא הגיש בקשה בכתב לשינוי שם המחזיק, ואף לא הוכח כי פנה אליהם או אל המשכיר בעניין החוב. יתרה מכך, לא נמצאה כל עדות לכך שהמשכיר הודיע לו כי החוב שולם. לפיכך, נקבע כי העירייה לא פעלה ברשלנות כלפיו.
יחד עם זאת, נמצא כי כאשר הגיעו המעקלים לחנותו, ניסה התובע להבהיר להם כי החוב אינו שלו, וכי הציוד שייך לו ולא לבעל הנכס. המעקלים, כמו גם השוטר שהיה במקום, לא שעו לבקשותיו ולטענותיו, והמשיכו לעקל את הציוד.
יש לך שאלה?
פורום עיקולים ועיכוב יציאה מן הארץ
פורום ארנונה, היטלי פיתוח ומיסוי מוניציפאלי
לפי דברי השופטת, לא היה זה ראוי מצד פקיד העירייה להורות למעקלים להמשיך בעבודתם, לאחר שפנו עליו עם טענות התובע, בעיקר לאור העובדה כי היה מודע לביקורו ולדרישותיו כחודש קודם לכן.
לפיכך, לאחר שלא הוכח כי המעקלים התנהגו באלימות וכי נעשה לו נזק רב, ולאחר שלא הוכח כי העירייה פעלה ברשלנות, קבעה השופטת כי על העירייה לפצותו אך ורק בעבור העיקול הלא מוצדק, וזאת בסכום של 6,500 שקלים. בנוסף, קבעה כי יש לשלם לו הוצאות משפט בסך 3,000 שקלים בלבד, לאור הפער הגדול בין הסכום שביקש לבין הסכום שנפסק.
ת"א 881-02-10
.jpg)
.jpg)
