בית משפט השלום בתל אביב פסק ביום ו' האחרון פיצויים בסך כ-121 אלף שקלים לאורח בבית מלון באילת אשר לא הבחין בגרם מדרגות שהוביל לחדר השירותים, מעד ונפצע קשות בכתפו. 


בשעת לילה מאוחרת, ביקש התובע לגשת לחדר השירותים בחדרו, בעת שהותו בבית מלון באילת. הוא לא הדליק את האור בחדר כדי לא להעיר את אשתו, ופסע בחשיכה לעבר חדר האמבטיה. כאשר הגיע לפתח החדר, לא הבחין בגרם מדרגות בסמוך אליו ומעד תחתיו, כשגופו מוטח בחוזקה על דלת הכניסה.


צוות החירום שהגיע לחלצו, נאלץ להיכנס דרך מרפסת החדר הסמוך, מאחר והוא חסם בגופו את דלת הכניסה, ולא יכול היה לזוז ולו במעט. עקב נפילתו, נגרמו לו חבלות ושבר בכתף ובשכמה, והוא נאלץ לעבור תהליך החלמה ממושך כשהוא מגובס ונעזר בבני משפחתו.

 

לטענת בא כוחו, המלון היה יכול למנוע את התאונה בקלות רבה לו היה מציב שלט המזהיר על קיומן של מדרגות במקום, לו היה מתקין גלאי נפח אשר מדליק באופן אוטומטי את האור בחדר כאשר הוא מזהה תנועה, או אפילו התקנה של נורות קבועות על המדרגות או בסמוך להן, הייתה מהווה פתרון.


לטענתו, לא ניתן לדרוש מאדם סביר לצפות כי יהיה עליו לרדת בגרם מדרגות על מנת להגיע לחדר אמבטיה בחדר מלון. על כן, לפי התביעה, הפרה הנהלת בית המלון את חובת הזהירות כלפיו, ועליה לשלם בגין הנזקים שנגרמו לו.

 

הנתבעת: התובע היה צריך להדליק את מנורת הלילה 


מנגד, טענה הנתבעת כי לו היה משתמש במנורת הלילה שהועמדה לרשותו, בסמוך למיטתו, ומדליקה טרם הליכתו לנוחיות, היה מבחין במדרגות ומונע את נפילתו. יתרה מכך, טענה כי עם הגעתו לחדר בוודאי הבחין בגרם המדרגות והיה עליו להיזכר בו כאשר ביקש ללכת באמצע הלילה בחשיכה גמורה.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע השופט כי הוכחה רשלנות מצד המלון, והפרה של חובת הזהירות כאשר גרם המדרגות הוצב במקום לא סביר, ואורח הלן במלון והמבקש להטיל את מימיו באמצע הלילה, אמור להיות מסוגל להתהלך בחדר כשהוא מנומנם ועדיין להרגיש בטוח שלא יפול תחתיו בפתאומיות, בעקבות גרם מדרגות בלתי צפוי.


כמו כן, הסכים השופט לדברי התובע אשר טען כי חדר בבית מלון משמש למגורים ארעיים, לימים ספורים בלבד, ואין לצפות מהאורחים לשנן, להכיר ולהתרגל לכל פרטי החדר, בעיקר בשעת ליל מאוחרת תוך הליכה מנומנמת.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעת ביטוח
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


יחד עם זאת, קבע השופט כי התובע בעצמו היה צריך להקפיד על משנה זהירות, ואין לו אלא להלין על עצמו שלא הדליק את מנורת הלילה לפני קימתו מהמיטה, שכן הגנה על בריאותו מפני נזקים עולה בערכה על שמירה על שנתה השלווה של אשתו. לפיכך, הטיל השופט אשם תורם על התובע בשיעור של 30%.


לבסוף, התחשב השופט בנכות התפקודית הצמיתה שנקבעה לתובע בשיעור של 20%, וכן בעובדה כי נאלץ להפסיד ימי עבודה רבים, נזקק לעזרת הזולת, וחווה כאב וסבל, וקבע כי על הנתבעת לשלם לו 121,500 שקלים, זאת לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 30% וכן ניכוי התשלומים ששולמו לו על ידי ביטוח לאומי בסך 8,000 שקלים.


ת"א 16601-09-12