בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה תביעתה של מורה נגד בית ספר לאחר שלטענתה פוטרה בשל הריונה. בית הדין קיבל את טענות בית הספר במלואן אך בכל זאת פסק פיצוי לתובעת בסך 5,000 שקלים בגין עגמת נפש.


בשנת 2011 התקבלה התובעת לעבודה בבית ספר טכנולוגי דתי בירושלים, כמחנכת כיתה י'. לקראת פתיחת שנת הלימודים, נערכו 3 ימי היערכות אשר המורים היו מחויבים להשתתף בהם. יום ההיערכות הראשון נערך בירושלים, כאשר לאחריו תוכננו היומיים הנוספים להתקיים באילת.


במהלך יום ההיערכות הראשון, פנתה התובעת ליועצת בית הספר וסיפרה לה כי היא בהיריון. לטענתה של התובעת היא פוטרה בו במקום. 


בתביעתה, טענה התובעת כי פנתה ליועצת ביה"ס ביום ההיערכות כיוון שחששה שלא תוכל לעמוד בנסיעה לאילת, בשל הימצאותה בשלבי היריון מוקדמים. לטענתה, היא כלל לא תכננה לספר בשלב זה על היריונה, אלא שלאחר שפנתה למנהל בית הספר שבוע קודם לכן בבקשה להיעדר מימי ההערכות באילת, מסיבות שונות, הוא כעס עליה וסירב לבקשתה.

 

לטענת התובעת: סיפרה שהיא בהיריון ונדרשה לעזוב את המקום 


ביום ההיערכות היא פנתה שוב למנהל על מנת לספר לו את הסיבה האמיתית לבקשתה, אך משענה לה בכעס, עוד לפני ששמע את דבריה, החליטה לפנות ליועצת. לפי טענותיה, היועצת היתה מלאת הבנה ואמפתיה אולם הבהירה לה כי היריונה עלול לפגוע בתלמידים ועל כן עליה לדווח על כך מיד למנהל.


לטענתה, לאחר שיחה בין היועצת למנהל וסגנו, התבקשה התובעת לעזוב את המקום לאלתר, כאשר היועצת מסבירה לה כי עקב מצבה, בית הספר אינו יכול להעסיקה כמחנכת כיתה אשר נדרשת להגיש את תלמידיה למבחני הבגרות. יתרה מכך, לטענת התובעת, לאחר שהגיבה בתדהמה ובבכי, נכנסה היועצת לחדר בו הונחו חפציה, הגישה אותם לתובעת ודרשה ממנה לעזוב את המקום.


לטענתה, לאחר האירוע שלחה התובעת מכתב לבירור מעמדה, ומשלא נענתה ניגש בעלה לפגישה עם מנהל בית הספר אשר אישר כי התובעת פוטרה בשל היריונה. כיוון שכך, פנתה התובעת לבתי ספר אחרים עד שהתקבלה לעבודה באולפנה במשרה גמישה יותר אך בתנאים פחותים.


בתביעתה, עתרה התובעת לפיצויים בגין פיטורים, הפסד השתכרות לאחר חופשת לידה, שכר עבודה עד הלידה, הפסד דמי חופשת לידה ועוד.

 

ביה"ס: התובעת כלל לא פוטרה והתבקשה לשוב לעבודה 


מנגד, טענה הנהלת בית הספר כי המנהל כלל לא ביקש לפטר את התובעת, וכי היא עזבה מיוזמתה ומרצונה החופשי. לטענתה, ביום ההערכות הובהר לה בעדינות מרבית, ותוך אמפטיה אמיתית, כי העובדה שלא סיפרה על היריונה מציבה בעיה מאחר והיא שובצה כמחנכת כיתה, ואמורה ללוות את תלמידיה למבחני הבגרות, וכעת נתגלה כי כלל לא תוכל להשלים את השנה. מצב זה, לטענת ההנהלה, פוגע בעיקר בתלמידים אשר ממילא נמצאים בעמדה בעייתית מאחר ומדובר בילדים קשים שצריכים, יותר מכל, יציבות והכוונה, ובוודאי לא חילופי מורים בשלב כה קריטי בלימודיהם.


כמו כן, טענה ההנהלה כי נאמר לתובעת באותה שיחה כי לו היתה מבשרת על כך מוקדם יותר, היו משבצים אותה כמורה בתפקיד אחר ולא כמחנכת. עוד הוסיפה הנתבעת, כי בית הספר שלח מספר מכתבים המפצירים בה לשוב לעבודה בתור מורה ולא כמחנכת, ובשום מקרה לא התכוון לפטרה. לטענתה, אף ביום ההיערכות התובעת לא נדרשה כלל לעזוב את המקום, אולם היא התעקשה לעשות זאת, וכאשר היועצת הבחינה במצוקתה, היא הציעה לה להביא את חפציה מהחדר.


לגבי השיחה בין בעלה של התובעת לבין מנהל ביה"ס, נטען כי בעלה התפרץ למשרד המנהל והבהיר כי אשתו לא מתכוונת להגיע לבית הספר, וזאת למרות שהמנהל בעצמו ביקש ממנה כמה פעמים לשוב לעבודה.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, ראשית, קבעה השופטת כי למעשה התובעת לא פוטרה אלא החליטה לעזוב מרצונה לאחר שהבינה כי לא תוכל להיות מחנכת כיתה. כמו כן, היא קיבלה את טענות הנתבעת באשר ליחס האמפטי שקיבלה באותו היום מהיועצת. לפי השופטת, לא הוכח כי נאמר לתובעת שלא תוכל לעבוד כלל בבית הספר, אלא רק שלא תוכל לשמש כמחנכת כיתה, מסיבות מוצדקות, כאשר טובת התלמידים עומדת לנגד עיניהם.

 

יש לך שאלה? 

פורום זכויות נשים בעבודה ובהריון
פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין


לאחר שנקבע כי אינה זכאית לפיצויים בגין פיטורין, מצאה השופטת כי התובעת זכאית בכל זאת לפיצוי עבור עוגמת נפש וזאת בשל התנהלות לא נאותה של הנתבעת אשר לא השכילה להסדיר את העניין באופן מיידי, כשהגילוי נעשה כשלושה ימים בלבד לפני תחילת הלימודים.


כמו כן, רצונותיה של התובעת לא התבררו כלל בשיחה רצינית, ביום ההיערכות, והנתבעת אמנם הגיבה, אך באיחור ובטיפול איטי אשר אינו נאות תחת הנסיבות הדחופות של מציאת פרנסה עם תחילה שנת הלימודים.


לפיכך, נקבע פיצוי לתובעת בסך כולל של 5,000 שקלים בלבד בגין עוגמת נפש בעקבות הפגיעה בזכות השימוע. בנוסף, חייבה השופטת את התובעת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך 1,000 שקלים.

 

ס"ע 19799-10-11