הורים לקטינה שעברה ניתוח להוצאת אבן מאוזנה הימנית, בעקבותיו הפכה חירשת באוזן אחת, הגישו תביעה בגין רשלנות רפואית, כנגד בית החולים. בית משפט השלום בבאר שבע נדרש להכריע האם קיים קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי שקיבלה הילדה בבית החולים, לבין החירשות שנגרמה לה באוזן ימין ולקבוע האם היא זכאית לקבלת פיצויים בשל טיפול רשלני.


הרופאה שיחררה את הילדה הביתה, לפני שערכה לה בדיקות מקיפות


ילדה כבת חמש וחצי הגיעה לבית חולים בדרום הארץ, בעקבות אבן חצץ שחדרה לתוך אוזנה הימנית, בעת משחק עם ילדים בגן. בחודש אוגוסט 2004, הילדה עברה ניתוח להוצאת האבן, שבוצע על ידי רופאה מתמחה ממחלקת אף אוזן גרון. בעקבות חוסר שיתוף פעולה מצד הילדה, הרופאה נאלצה לבצע הרדמה מלאה, והניתוח, שהיה אמור להסתיים תוך זמן קצר, נמשך כשעה שלמה.

 

למחרת הניתוח הילדה שוחררה לביתה, עם המלצה למנוחה, אך כעבור יומיים היא אושפזה בשנית, עקב הקאות, סחרחורות, כאבי ראש ובטן. הילדה אובחנה במחלקת ילדים כסובלת מחוסר ביציבה וטופלה באנטיביוטיקה למשך מספר ימים.


כשבוע לאחר הניתוח, הילדה הועברה למחלקת אף אוזן גרון ובוצע לה צילום CT, מממצאיו עלה כי בתוך חלל האוזן נותרו חתיכות חצץ והיא מיד נשלחה לניתוח נוסף, שבוצע הפעם על ידי מנהל מחלקת אף אוזן גרון בבית החולים.

 

התובעת שוחררה לביתה, לאחר שהרופא חילץ את כל החצץ מאוזנה ובדו"ח הניתוח צוין כי הילדה סובלת מליקוי שמיעה קשה. בחודש נובמבר 2011, כשנתיים לאחר שני הניתוחים, הילדה עברה בדיקת שמיעה והתברר כי היא אינה שומעת כלל באוזנה הימנית.


ההורים טענו כי המתמחה פעלה ברשלנות לאורך כל מתן הטיפול


בנסיבות אלה עתרו הורי הילדה לבית משפט השלום בבאר שבע, בטענה כי הרופאה המתמחה התרשלה בעת ביצוע הניתוח הראשון.

התובעים טענו כי בשל הקשיים במהלך הניתוח המתמחה נדרשה להזעיק רופא בכיר ולא לסיים אותו בעצמה, עוד טענו כי המתמחה לא בדקה את ההיסטוריה הרפואית של הילדה ולא היתה מודעת לעובדה, כי היא סובלת מדלקות כרוניות בשתי האוזניים, ואולי בעקבות מידע חיוני זה, היתה בוחרת בדרך טיפול מתאימה יותר והיתה מונעת או לפחות מפחיתה את הנזק שנגרם. בנוסף טענו ההורים, כי הילדה שוחררה לביתה, מבלי שבוצעה לה בדיקת שמיעה, כפי שמצופה לאחר ניתוח באוזן.


הנהלת בית החולים טענה כי יש לדחות את התביעה לרשלנות רפואית, לדעתה הילדה קיבלה טיפול מקובל וננקטו אמצעי זהירות סבירים בעת ביצוע הניתוח. הנתבעת טענה כי החירשות באוזן ימין, נגרמה ככל הנראה, בשל האבן שהיתה מצויה זמן רב באוזנה של הילדה, טרם הגיעה לקבלת טיפול רפואי ובשל הימצאותה הממושך של האבן באוזן, היה קושי רב להוציא אותה במהלך הניתוח הראשון. הנתבעת הוסיפה כי הורי הילדה חתמו על טופס הסכמה מדעת, והיו מודעים לכל הסיכונים והסיכויים הכרוכים בביצוע הניתוח.


בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, שהעריך את נכותה המשוקללת של הילדה בשיעור של 19%, בגין החירשות באוזן ימין והדלקות הכרוניות. המומחה קבע כי הנכות נגרמה במהלך הניתוח הראשון וקיים קשר סיבתי עובדתי מובהק בין הטיפול שקיבלה הילדה בבית החולים והניסיונות הכושלים להוצאת האבן, לבין הנזק שנגרם לה.

 

בית החולים יפצה את התובעת בסך 600,000 שקל


בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי וקבע שהורי הילדה הצליחו להוכיח שהרופאה המתמחה פעלה ברשלנות, מאחר והיא לא בדקה את ההיסטוריה הרפואית של הילדה, היא לא התייעצה עם רופא בכיר כאשר הניתוח הסתבך ושחררה אותה לביתה מבלי לבצע את הבדיקות הנדרשות. לפיכך נמצא קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני, לבין איבוד השמיעה באוזנה הימנית של בתם.

 

יש לך שאלה?

פורום אחוזי נכות
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים


בית המשפט קבע כי הנתבעים ישלמו לתובעים סכום בסך 600,000 שקל, בגין כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, אובדן כושר השתכרות לעתיד והוצאות רפואיות. בנוסף הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט בסך של 20,000 שקלים.

 

ת"א 5910-07