התלמיד לא היה מעורב בקטטה אך טען לנזק נפשי

בית המשפט העליון דחה השבוע (יום א') ערעורו של תלמיד תיכון לשעבר יחד עם הוריו, שהאשים את רשת "אורט" ומשרד החינוך בהתרשלות לאחר שפיתח תסמונת דו קוטבית ופוסט טראומה בעקבות קטטה שהתרחשה בטיול בית הספר. 

בשנת 2006, כשהיה המערער בכיתה ט', הוא יצא יחד עם כל השכבה לטיול קצר במסגרת לימודי של"ח. במהלך הטיול, לנו התלמידים במתחם אוהלים בסמוך לבסיס צבאי, כאשר בשעות הלילה הגיעו כמה נערים, שלא לומדים בבית הספר, למתחם בעקבות שיחת טלפון שניהלו עם שני תלמידים מהטיול. הם קפצו מעל לגדר התוחמת את המקום והחלו להכות את שני התלמידים.

המערער לא היה אחד מאותם תלמידים, ובאותה העת ישב באוהל עם שאר חברי כיתתו. התלמידים שהוכו הסתירו היטב את פציעותיהם עד לשעות הבוקר, אז גילה החובש את החבורות שכיסו את פניהם. המורים מיד קיימו בירור בעניין והזמינו את הורי התלמידים שלקחו אותם בחזרה לביתם.

פוסט טראומה בעקבות קטטה של תלמידים אחרים 

בתביעתו שהוגשה לבית המשפט המחוזי, טען המערער כי באותו הלילה שמע מפי התלמיד שהוכה את שאירע, ופרטי האירוע העיבו מאוד על נפשו. לטענתו ולטענת הוריו, מצבו הנפשי הורע מאוד והידרדר, והוא החל לסבול מסימפטומים כמו חרדות, אי שקט, מצב רוח ירוד ועוד.

לפיהם, במהלך השנים שחלפו מאז האירוע הוא טופל על ידי רופאים פסיכיאטרים ופסיכולוגים, ואובחן כסובל מפוסט טראומה. כשנתיים לאחר המקרה, אושפז המערער בבית החולים ואובחן בתסמונת דו קוטבית.

המערער והוריו הגישו תביעה נגד רשת בתי הספר "אורט" ונגד משרד החינוך, כאשר טענתם העיקרית היתה כי ישנו קשר ישיר בין מצבו הנפשי של המערער ובין האירוע שהתרחש במסגרת הטיול. לטענתם, בית הספר, כמו משרד החינוך, התרשלו בשמירתם על התלמידים ולא נקטו אמצעי זהירות מספקים על מנת למנוע את מקרה האלימות.

עוד טענו בכתב התביעה, כי המורים אף התרשלו בכך שלא הסבו את תשומת לבם לכאבו של המערער ולתגובתו הקשה, דבר שהיה יכול אולי למנוע את ההידרדרות הנפשית שחווה לאחר האירוע.

המחוזי: אין עדות לרשלנות מצד הנתבעים 

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם, וקבע כי לא נמצאה כל עדות לרשלנות הן מצד בית הספר והן מצד משרד החינוך. הגורמים המעורבים הכינו היטב את הסיור, הכירו את מתחם האוהלים, קיבלו את האישורים המתאימים, קיימו תדריך לפני הטיול, התלמידים אף קיבלו הוראות בטיחות ואל הטיול הצטרף מאבטח בעל הכשרה רפואית כחובש.

ביהמ"ש הזכיר כי התלמידים שהוכו חרגו מההוראות שניתנו להם, הזמינו את הנערים למקום, ואף ניסו בכל כוחם להסתיר את האירוע מהמורים, והתגלו תודות לערנותו של המאבטח.

יתרה מכך, המערער עצמו לא נכח באירוע, לא היה מעורב כלל ושהה באוהל אחר באותה העת. בנוסף, לפי העדויות עלה כי התלמיד שהוכה כלל לא דיווח למערער את שאירע באופן אישי ובעצמו לא זכר אם המערער היה בכלל בקרבת מקום, רק זכר שהסתודדו סביבו תלמידים רבים כאשר הבחינו בפציעתו.

המערער והוריו, לא קיבלו את החלטת ביהמ"ש המחוזי ופנו לבית המשפט העליון כאשר הם טוענים כי המאבטח ישן בחלק מהלילה, כי האירוע נערך בתוך מתחם האוהלים מבלי שאיש יעצור את הנערים עם כניסתם וכי המערער שמע צעקותיהם של שני התלמידים כשהם מבקשים עזרה ונכנס למצב של "סטרס".

לטענתם, המערער לא חש כי הוא מוגן או בטוח וזאת כתוצאה ישירה מהתרשלותם של הנתבעים.

ביהמ"ש העליון קבע בראשית דבריו כי אין מקום להתערב בפסיקת המחוזי, בעיקר לאחר שנעשתה תוך בחינה מדוקדקת ויסודית ביותר של הראיות, וציין כי אינו מבין כלל מהי ההתרשלות הנטענת על ידי המערערים ביחס לנתבעים.

יש לך שאלה? 

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים

בנוסף, התייחסו שופטי העליון לעובדה הבלתי מעורערת כי המערער כלל לא נכח בקטטה, לא היה קרוב באופן מיוחד לתלמיד המוכה, לא שמע מפיו על שאירע, ובעצם היה עד למקרה ככל שאר התלמידים שלא הגישו תביעתם לבתי המשפט ולא ניזוקו כלל מהאירוע.

כמו כן, לא הוכח על ידי המערער באופן חד משמעי כי התסמונת ממנה הוא סובל קשורה בקשר ישיר לאותה קטטה.

לפי כל אלה, דחה ביהמ"ש העליון את ערעורו של התלמיד ואף חייב אותו בתשלום הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים לכל אחת מהמשיבות לערעור, ובסך הכל 40 אלף שקלים.

ע"א 6894/13