בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק לאחרונה לטובת אדם שהגיש תביעת פינוי נגד אחיו לאחר שסירב להתפנות מדירת אמם המנוחה. הנתבע טען מנגד כי הינו דייר מוגן וכי אחיו ממילא חייב לו כספים רבים.
באוגוסט 2009 נפטרה אמם של הצדדים לתביעה והותירה אחריה דירה. האחים חתמו על צו ירושה כמה חודשים לאחר מותה, בה נרשמו כבעלי חלקים שווים בדירה.
הנתבע, שחי כמעט כל חייו בדירה יחד עם אמו, ביקש מאחיו שלא למכור את הדירה עד לסיומה של שנת האבל. כך, כחצי שנה לאחר ההסכם ביניהם, שלח האח התובע לאחיו מכתב בו הוא מעלה על הכתב את שסיכמו, ומזכיר לו כי הדירה תימכר והכסף יחולק ביניהם שווה בשווה בתום האבל.
לאחר שלא התקבלה תגובה בעניין, ולאחר שהנתבע לא פינה את הדירה כפי שהוסכם, הגיש התובע תביעת פינוי נגדו כשהוא טוען שלא רק שסירב למכור את הדירה אלא שהשכיר אותה, ללא הסכמתו, לדיירים אחרים.
מנגד, טען הנתבע להגנתו כי הוא נחשב לדייר מוגן והינו בעל זכות בדירה לאחר כל כך הרבה שנים שהוא חי בה. כמו כן, ציין הנתבע כי ממילא אחיו חייו לו כספים עבור הלוואה שנתן לו לפני שנים, והוא אף וויתר על חלקו בדירה כדי שלא יצטרך להחזיר את כספי ההלוואה הגבוהה. ביהמ"ש לענייני משפחה מחק את התביעה מאחר וצו הירושה עדיין לא ניתן במועד זה.
ביוני 2013, לאחר שניתן צו הירושה, הגיש שוב התובע תביעתו. הפעם טען כי בזמן שחלף מאז התביעה הראשונה, ניסה לדבר על לבו של אחיו, אולם הוא נפל על אזניים ערלות, ונאלץ להגיע שוב לכותלי ביהמ"ש. בתביעתו, עתר התובע לפינוי אחיו מהדירה ולקבלתם של דמי השימוש ודמי השכירות בה מיום הגשת התביעה הראשונה בעניין.
הלוואה של מיליון שקלים ישנים ב-1980
הנתבע טען להגנתו כי בינואר 1980 לווה ממנו התובע סכום של מיליון שקלים ישנים בשביל לרכוש דירה. לדבריו, הסכום עדיין לא הוחזר לו במלואו, ובשלב כלשהו, ראה התובע כי אינו מסוגל להשיב את ההלוואה, הציע לו לוותר על חלקו בדירה של אמו. מסיבה זו, הגיש הנתבע תביעה נגדית.
עוד טען הנתבע כי מאחר ואחיו התובע רכש כבר דירה בעוד הוא עדיין גר בבית אמו, ביקשה האם המנוחה לתת לו את הדירה כולה, ולדאוג לרווחתו לאחר מותה. לשם כך, לפי טענתו, הלכו יחד ללשכת רישום המקרקעין בכדי להעביר את זכויותיה בדירה אליו. אולם, כשהגיעו, שלחו אותם הפקידים לבצע את ההעברה במס שבח. לכן, בסופו של דבר, לא הועברו הזכויות.
הנתבע הביא שכנות רבות למתן עדות, אשר טענו כי שמעו את האם מספר פעמים מביעה דאגתה לעתידו של הנתבע, וטענה כי היא רוצה שהדירה תעבור לרשותו לאחר מותה.
ביהמ"ש: האם לא עיגנה רצונה בצוואה או במסמך מחייב אחר
לאחר שמיעת הצדדים, קבע בית המשפט כי התביעה מתקבלת ואילו התביעה הנגדית נדחית. בנימוקיו להחלטתו, קבע השופט, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח ולו טענה אחד מטענותיו הרבות, לרבות הטענה כי הלווה לאחיו כספים. יתרה מכך, לפי השופט, טענתו זו ממילא מתבטלת לאור השיהוי הארוך בהגשת התביעה ולאור השנים הרבות שעברו מאז ההלוואה לכאורה.
כמו כן, טען השופט, כי גם לו רצונה האמיתי של האם המנוחה היה לדאוג לנתבע ולהעביר לו זכויותיה המלאות בדירה, שהרי היא לא עיגנה זאת במסמך משפטי, לא העבירה את הדירה במתנה, ולא ציינה זו בצוואה.
לעומת זאת, עלה בידי התובע להוכיח את ההסכם ביניהם, שם נקבע כי הנתבע יפנה את הדירה בתום שנת האבל, והם יתחלקו בכסף שיתקבל ממכירתה שווה בשווה.
יש לך שאלה?
פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף
פורום דייר מוגן | דמי מפתח
פורום צו ירושה | צו קיום צוואה
לפי כל אלה, קבע השופט כי הדירה תימכר ומהסכום שיקבל הנתבע, יקוזזו דמי השימוש בה ודמי השכירות מיום הגשת התביעה הראשונה על ידי האח.
לבסוף, חייב השופט את הנתבע בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקלים.
תמ"ש 61704-06-13
.jpg)
.jpg)
.JPG)
