בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל תביעה לביטול מכירה של דירה שהגישה אמו של חולה סכיזופרניה אשר מכר את הדירה במחיר נמוך הרבה יותר משוויה.


באוקטובר 2008 בנה של התובעת המנוחה, שנפטרה למרבה הצער לפני מתן פסק הדין, מכר את הדירה שבבעלותו ב-600 אלף שקל בלבד לנתבע שחי בדירה בשכירות שנתיים קודם לכן. 


מספר חודשים לאחר שחתמו השניים על הסכם מכירה, מונתה התובעת לאפוטרופוסית על התובע, לאחר שאובחן כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית. כאשר הפכה האם לאפוטרופסית החוקית על בנה, מיהרה להגיש בשמו תביעה לביטול ההסכם.


בתביעתה, טענה התובעת כי בזמן חתימת חוזה המכירה, בנה לא היה כשיר נפשית וסבל ממחלת נפש קשה ממנה הוא סובל עד היום. התובע אף נכנס ויצא מבית החולים לחולי נפש מספר רב של פעמים בעבר, טרם החתימה על החוזה, והנתבע ששכר ממנו את הדירה, היה מודע היטב למצבו הנפשי של בנה וניצל את מצבו.

 

התביעה: "הנתבע ניצל את מצבו הנפשי של התובע"  


התובעת האשימה את הנתבע בניצול חולשתו הנפשית של התובע, והחתים אותו על חוזה מכירה שאינו הוגן, לטענתה, כאשר הסכום עליו סיכמו השניים עמד על כמחצית משוויה האמיתי של הדירה, הממוקמת בקומה ה-15 בבניין רב קומות בתל אביב.


לא זו אף זו, שהכסף המועט אליו התחייב הנתבע כלל לא הגיע לידי התובע, שהמשיך לבקש כספים מאמו ומשפחתו בטענה כי הוא העביר את הסכום שקיבל לארגון גרמני ישראלי שבדה מלבו.


לתמיכה בטענותיה, הביאה התובעת חוות דעתו של שמאי אשר העריך את שווי הדירה ככפול מזה שסוכם וקבע כי תנאי החוזה שנחתם בין הצדדים הינם גרועים במידה בלתי סבירה, כמו כן, הביאה התובעת חוות דעתו של פסיכיאטר שקבע כי התובע אינו במצב כשיר לבצע עסקת מקרקעין או כל עסקה אחרת לצורך העניין.


בנוסף, טענה התובעת כי ישנן עדויות קודמות לכך שהנתבע ניצל בעבר את מצבו הנפשי של התובע בכך שפעמים רבות לא שילם שכר דירה במועד הקבוע, דחה תשלומים ואף פסח כליל על כמה מהם.

 

הנתבע: התובע הציע את מכירת הדירה 


מנגד, הכחיש הנתבע את טענותיה וטען כי ההסכם ביניהם נערך כדין, וכי הוא שילם תמורה מלאה בעד הדירה. הנתבע טען להגנתו כי היה זה התובע שהציע לו לרכוש את הדירה, ונימק את המכירה בכך כי הוא זקוק לכסף עקב חובות גדולים שנקלע אליהם.


עוד לטענתו של הנתבע, התובע חתם על ההסכם בדיעה צלולה ובידיעה ברורה על השלכותיו ותוצאותיו. יתרה מכך, התובעת בעצמה ידעה על כוונתו של בנה למכור את הדירה לכל דורש, ולא עשתה דבר בעניין.


הנתבע טען כי לאחר שלא הצליח להשיג משכנתא, ביקש הלוואות פרטיות שבאמצעותן רכש את הדירה, והגיש תביעה נגדית להשבת מלוא התמורה ששילם בעבורה. לבסוף, עתר בתביעתו הנגדית כי התובע יחויב בפיצויים בעבור הנזקים שייגרמו לו מביטול החוזה ביניהם.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני חוזים / הסכמים
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום אפוטרופסות | זכויות קשישים | בעלי מוגבלויות


השופט שדן בתביעה, קיבל את גרסתם של התובעת ובנה התובע במלואן וקבע כי עלה בידי התובעת המנוחה להוכיח כי בנה לא היה בריא בנפשו בעת החתימה על החוזה, ועל כן לא היה כשיר לחתום עליו. כמו כן, עלה בידה להוכיח כי הנתבע לא שילם שכר דירה לתובע טרם רכישת הדירה.


יחד עם זאת, קיבל השופט את טענתו של הנתבע בעניין התמורה ששילם לתובע, ואת חובתו של התובע להשיב לו את כספו.


לפיכך, הורה השופט על ביטולו המיידי של ההסכם וחייב את התובע להשיב לנתבע את התמורה ששילם בסך 272,390 שקלים, כאשר מסכום זה יקוזז חוב הנתבע בעבור שכר הדירה שלא שילם שעמד על 207,700 שקלים. על כן, לאחר הקיזוז, חויב התובע בתשלום לנתבע בסך 59 אלף שקלים בלבד, והדירה נותרה ברשותו, כפי רצונה של אמו המנוחה.

 

ת"א 1214-09