בית משפט השלום בירושלים פסק בשבוע שעבר פיצויים בסך כמיליון שקלים לילד אשר נפצע בידו לאחר שנפל בגן הילדים.


לפי כתב התביעה, במאי 2006 כשהיה הילד כבן חמש וחצי, הוא הושאר ללא השגחה בגן הילדים, רץ וקפץ על כורסא במקום, לאחר מספר קפיצות הכורסא התהפכה והוא נפל על הרצפה. כתוצאה מנפילתו נחבלה זרועו השמאלית.


לאחר נפילתו נלקח הילד לקופת החולים, שם ניסו לקרר את המקום באמצעות הנחת קרח על הזרוע, משלא חלה הטבה במצבו, הוא הובהל לחדר מיון בבית החולים שם התגלה שבר בזרועו השמאלית. הרופאים קיבעו את הזרוע באמצעות סד ושלחו את הילד לביתו.


אולם, לאחר שבועיים, התלונן הילד על כאבים עזים ועל נפיחות, והובהל בשנית לחדר מיון. הרופאים החליטו לאשפזו ולאחר צילום CT , קיבעו את זרועו באמצעות גבס. גם אבחנה זו התגלתה כשגויה, כאשר לאחר שלושה חודשים הילד הובא שוב אל ביה"ח ואושפז, הפעם גילו איחוי לא תקין של השבר, והוא נאלץ לעבור ניתוח בידו. לאחר הניתוח, גובסה הזרוע בשנית, הפעם כשהיא מקובעת באמצעות מסמרים וסד גבס אחורי.


בעקבות שרשרת האירועים המצערת, החליטו הוריו של הילד להגיש תביעה בשמו כנגד כל המעורבים בעניין. הם הגישו תביעתם נגד משרד החינוך, נגד המועצה המקומית וכנגד בית החולים בו טופל.

 

ההורים: "פציעתו של הילד נגרמה בשל רשלנות הגן"


בתביעתם, טענו ההורים כי אירועים אלו, מתחילתם ועד סופם, נגועים ברשלנות. לטענתם, משרד החינוך והמועצה, האחראיות על גן הילדים, לא נקטו באמצעי זהירות סבירים כדי להימנע מתאונות מסוג זה, הם לא התקינו אמצעי בטיחות ולא מנעו את המפגע שגרם לתאונה. בנוסף, הם לא השגיחו כראוי על בנם, כפי שגן ילדים אמור לעשות, ולא פיקחו עליו ועל פעולותיו כלל.


התובעים הגישו תביעתם גם כנגד בית החולים בו טופל בנם, וטענו כלפיו כי הצוות הרפואי היה צריך לאבחן את הבעיה כראוי ולא לגרום סבל לבנם כאשר הוא נאלץ להתלונן שוב ושוב על כאבים, לחזור לחדר מיון ולקבל אבחנה אחרת בכל פעם.


התובעים טענו כי הטיפול הוענק לבנם על ידי רופאים ועובדים לא מיומנים, צעירים, בעלי הכשרה שאינה מספקת אשר הובילה אותם לבצע טעויות למכביר.


לבסוף, הגישו התובעים חוות דעת רפואית שם נקבעה נכות רפואית צמיתה עקב התאונה בשיעור של 20%.


המועצה מכחישה את התאונה ושוללת אחריותה 


מנגד, טענה המועצה המקומית כי אין מקום להאשים אותה בתאונה או להטיל עליה אחריות מאחר וכלל לא הודיעו לה שקרתה תאונה בסמוך למועד האירוע, והיא כלל לא היתה מודעת לקיומה. המועצה לפיכך, הכחישה את עצם קרות התאונה וסירבה לקבל עליה כל אחריות. עוד טענה המועצה כי גם אם אכן אירעה הנפילה, שהרי היא תוצאה של רשלנות ההורים בלבד, ולא רשלנותה של המועצה.


במשרד החינוך, נטען מנגד כי המועצה הינה האחראית הבלעדית לגן הילדים, היא זו המספקת את הציוד והריהוט, היא זו המעסיקה את הסייעות והיא זו השוכרת את המבנה, על כן, היא זו שעליה לפצות את התובעים אם ייקבעו פיצויים.


כמו כן, דחה משרד החינוך את גרסתו של התובע לאירוע הנפילה, וטען כי הילד נפל בפתאומיות לאחר שהתנדנד מספר פעמים על הדום נמוך כשהוא שכוב על בטנו. לטענתו, לא היה ניתן לצפות את הנפילה, לא מדובר ברהיט מסוכן, או במפגע בטיחותי ולכן אף לא היה ניתן למנוע את הנפילה בשום שלב.


בית החולים טען להגנתו כי הטיפול שניתן לילד היה תקין לאורך כל הדרך, והצוות הרפואי עשה ככל שביכולתו לסייע לו ולטפל היטב תוך הקשבה לתלונותיו. בית החולים דחה כל טענה לרשלנות מצדו וטען כי הטיפול נעשה לפי הספר.


לאחר הפער שבין חוות הדעת הרפואיות, מינה ביהמ"ש מומחה רפואי מטעמו אשר קבע לילד נכות צמיתה בשיעור של 30%.


בסיום טיעוני הצדדים, ובחינת הראיות, קבע השופט כי אכן מדובר ברשלנות הנתבעים כולם, וכי הילד זכאי לפיצויים בגינה. בנימוקיו להחלטתו טען השופט כי נמצאו סתירות רבות בעדויות גן הילדים לגבי דרך נפילתו של הילד עד שנתגלה כי לא הסייעת ולא הגננת ראו בפועל את התאונה, אלא נסמכו בעדותן על עדויות הילדים בגן. על כן, קבע השופט בראשית החלטתו, כי גרסתם של התובעים לנפילה עדיפה על זו של הנתבעים.


שנית, טען השופט כי לאחר בחינת הראיות, נראה כי הילד קפץ מעל ההדום כחמש פעמים קודם לנפילתו, וכי היה מספיק זמן כדי ליצור מעורבות של הגננת או הסייעת, וכדי לנסות להפסיק את התנהגותו. לפיכך, קבע השופט, הגננת וכן הסייעת התרשלו בתפקידן ולא השגיחו כראוי על הילד. מאחר ומשרד החינוך והמועצה הינן אחראיות לצוות הגן, מוטלת עליהן האחריות בגין רשלנותן.


השופט אף הטיל אחריות על בית החולים, לאחר שמיעת מומחים אשר החוו דעתם על השתלשלות האירועים, וקבע כי הם פעלו ברשלנות כלפי הילד ולא אבחנו נכון את פציעתו.


יש לך שאלה? 

פורום רשלנות רפואית באבחון
פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים


לבסוף, עקב גילו הצעיר, קבע השופט לילד נכות תפקודית צמיתה בשיעור של 40% וחייב את משרד החינוך והמועצה המקומית בפיצוי לתובע בסך כולל של 342,867 שקלים, ואת בית החולים בפיצוי בסך 685,733 שקלים.


בסה"כ קיבל התובע פיצוי בסך כולל של 1,028,600 שקלים עבור כאב וסבל, הפסד השתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' והפסד פנסיה.


כמו כן, חויבו הנתבעים, כל אחד לחוד, בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 20% משווי הפיצוי.