בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל בשבוע שעבר את ערעור אמו ומשפחתו של עציר אשר התאבד בתא המעצר כנגד החלטת בימ"ש השלום בעניינם. האם טענה לרשלנות מצד שירות בתי הסוהר, ובית המשפט המחוזי קיבל טענותיה והפך את ההחלטה.
באוקטובר 2008 שם העציר קץ לחייו כשהוא בן 24 בלבד. הוא הובא למעצר שלושה ימים קודם כן בעקבות חשד שתקף את בת זוגו, ופרץ לדירה. לאחר שלושה ימים בלבד, בצהרי היום, ניסה העציר המנוח לתלות את עצמו בתא המעצר באמצעות סדין. הוא נפטר ימים ספורים לאחר שהובא במצב של מוות קליני לביה"ח.
לאחר מותו הטרגי, פנו אמו ובני משפחתו לבית משפט השלום בתביעה כנגד שירות בתי הסוהר. בתביעתם, טענו בני המשפחה כי מותו של המנוח נגרם אך ורק עקב רשלנותו של השב"ס. לטענתם, השירות הפר את חובת הזהירות כלפי המנוח, שכן הוא אמור להגן על שלומם של העצירים אשר נמצאים תחת אחריותו.
"מחדלים רבים בהבאת המנוח למעצר"
עוד טענה המשפחה בתביעתה כי היו מחדלים רבים בעת הבאתו למעצר של המנוח, ומאחר וגם החקירה בעניין לא נעשתה כהלכה, נגרם לתובעים נזק ראייתי חמור. לבסוף, עתרו בני המשפחה לפיצויים מצד שירות בתי הסוהר על העוול שנגרם להם.
בית משפט השלום דחה את טענותיהם, וקבע כי למרות חובת הזהירות של שירות בתי הסוהר, השוטרים בתחנת המשטרה וכן הסוהרים בתא המעצר לא יכלו לצפות מראש את התאבדותו של העציר ואף לא היו סימנים מוקדמים שהעידו על מסוכנות כלשהי. עבור העציר, זו לא היתה הפעם הראשונה בה הושם במעצר והוא אף ריצה עונש מאסר ארוך שנים בעברו. לפיכך, לא היתה כל אינדיקציה למצוקה נפשית של העציר המנוח, ולכן לא נקטו הסוהרים בפעולות מנע כפי שנהוג במקרים בהם ידוע על נטיות אובדניות.
לפי כל אלה, דחה בימ"ש השלום את טענות התובעים, וקיבל את גרסתו של שירות בתי הסוהר. התובעים לא קיבלו את פסק הדין, ופנו לבית המשפט המחוזי בהגשת ערעור על ההחלטה.
"הסוהרים לא התייחסו ברצינות למצוקת העציר"
בערעורם, טענו המערערים כי בימ"ש השלום שגה בהחלטתו, ולא התייחס כראוי לטענותיהם בדבר המחדלים הראייתיים בתיק. לפיהם, הבאתו של המנוח לבית המעצר ותהליך קליטתו שם היה רצוף כשלים ופגמים אשר הובילו בסופו של דבר, למותו הטרגי. עיקר טענתם היה כי הסוהרים לא התייחסו ברצינות למצוקתו הנפשית של המנוח, ופעלו ברשלנות ובחוסר מקצועיות משווע.
כך למשל, טענו המערערים, כי המנוח הובא למעצר לאחר ריאיון קצר עם חובש שלא שם לבו לדבריו של המנוח שאיים לפגוע בעצמו.
לטענתם, אותו חובש בדק אותו בדיקה שטחית בלבד, והמנוח אף לא הועבר לריאיון אצל קצין משמרת. לפי המערערים, במקרה זה חל מחדל, כאשר רק במהלך ההליך המשפטי טען שירות בתי הסוהר כי הקצין ראיין את המנוח, אך הוא לא הביא את הקצין למתן עדות. לטענתם, לו היה מובא הקצין לבית המשפט, היו המערערים יכולים להוכיח ביתר קלות את טענותיהם כלפיו.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינה מחודשת של פסק הדין שניתן בבימ"ש השלום, קבע השופט כי יש להפוך את ההחלטה, וכי הוא מקבל את גרסת המערערים. לפי דבריו, בריאיון קליטת המנוח עלה החשד למצב נפשי מעורער של המנוח, אולם חשד זה לא קיבל את היחס המתאים והוזנח.
עוד קבע השופט כי היה על הסוהרים לעקוב אחר התנהגותו של העציר, ולוודא כי אינו מהווה סכנה לעצמו. השופט אף ציין את העובדה כי הקצין בעצמו לא הגיע להעיד בבית המשפט, ועל כן נותרה תמונה לא שלמה, שעל פיה לא היה ראוי לדחות את טענות התובעים.
יש לך שאלה?
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
לפי כל אלה, קבע השופט כי לא עלה בידי שירות בתי הסוהר להוכיח כי לא התרשלו בתפקידם, ולא הצליחו להסביר את המחדלים בראיות ואת הנסיבות בגללן לא התייחסו הסוהרים ברצינות הראויה להערות כגון אלו שהשמיע העציר עם מעצרו.
לבסוף, קבע השופט כי התיק יוחזר לבית משפט השלום שם ייקבע סכום הפיצויים שיועברו למערערים. בנוסף, חייב השופט את שירות בתי הסוהר בתשלום הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים.
ע"א 3850-04-13
.jpg)
.jpg)
