בית משפט השלום בתל אביב פסק פיצויים בסך 157 אלף שקלים, לפני כשבוע, לאדם שהחליק בשביל החניה של מלון המלך דוד בירושלים. בפסק הדין, קבע השופט כי היתה התרשלות מצד המלון, וכי הוא לא נקט באמצעי הזהירות הדרושים כדי למנוע את התאונה.

 

צעד בשביל החנייה בלילה והחליק עקב רטיבות  


לפי תביעתו, במאי 2009, צעד התובע, אז כבן 74, בשעות הלילה בשביל המוביל לחנייה עת התארח במלון המלך דוד במסגרת השתלמות מקצועית, כאורח כבוד. לאחר מספר צעדים החליק התובע, לטענתו בעקבות הרטיבות ממי הממטרות של המלון.


התובע הובהל לחדר מיון כשהוא חבול בכתפו הימנית. כאשר הגיע לבית החולים הוא אובחן בשבר בכתף, ידו קובעה והוא שוחרר. אולם, לאחר שהמשיך להתלונן על כאבים, אובחן שבר מרוסק נוסף בכתף, והוא טופל ונאלץ לשהות בביתו כארבעה חודשים בחופשת מחלה.

 

התובע: בית המלון פעל ברשלנות ולא הזהיר מן הסכנה 

 

התובע הגיש תביעתו כנגד בית המלון וכנגד חברת הביטוח המבטחת אותו. לטענתו, בית המלון צריך לפצות אותו בגין פציעתו לאחר שפעל ברשלנות ולא נקט אמצעי זהירות מתאימים כדי למנוע את החלקתו. עוד טען התובע כי הנתבע לא דאג כי מי הממטרה לא יגיעו לשביל הולכי הרגל, לא ריצף את המעבר באופן בטיחותי ולא גידר את האזור. כמו כן, טען כי לא רק שהיתה רטיבות במקום, השביל אף לא היה מואר כהלכה בשעות הלילה, עובדה המוסיפה, לטענתו, להוכחת רשלנותו של הנתבע.

 

הנתבעים: עברו הרפואי של התובע רצוף נפילות והתעלפויות 


בית המלון יחד עם חברת הביטוח הכחישו מכל וכל את טענות התובע וטענו כי הם אינם אחראים לנפילתו. לטענתם, לא עלה בידי התובע להוכיח כי אכן היה מפגע בשביל הגישה, ואף לא הוכיח כי המפגע הנטען היה באחריות הנתבעים.


כמו כן, התייחסו הנתבעים לגילו המבוגר של התובע ולעברו הרפואי, וטענו כי עברו רצוף נפילות והתעלפויות מסיבות שונות, ולפיכך סביר להניח כי נפילתו נבעה מסיבה רפואית כזו או אחרת, ולא בעקבות מפגע בשביל.


עוד טענו הנתבעים להגנתם, כי גם אם נפל התובע בגלל איזשהו פגם בשביל, הרי זהו סיכון סביר, ובגדר סיכון החיים הרגילים, ועל כן לא קמה להם אחריות בנזיקין. לבסוף, טענו כי בכל מקרה יש להטיל על התובע אשם תורם, אם לא מכריע, לנוכח העובדה כי מדובר באדם הנוטה ליפול, הסובל מסוכרת, מסחרחורות ומחולשה ברגליו.

 

התובע החליק ולא נפל עקב עילפון 


לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות, העדיף השופט את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים וקבע כי אכן התקיימה רשלנות מצד בית המלון. בנימוקיו להחלטתו, טען השופט כי גרסתו של התובע היתה מהימנה ועקבית, ולא נסתרה ולו פעם אחת.


כמו כן, בכל המסמכים הרפואיים לאחר התאונה, דווח באופן עקבי כי התובע החליק ונפל, מכאן שהתובע לא נפל, כטענת הנתבעים, עקב עילפון או סחרחורת, שהרי אז הרופאים היו מעידים בעצמם על גורם נוסף לנפילה ובודקים את העניין לעומק.


יתרה מכך, גם בדיווח בית המלון בעצמו נכתב במסמך פנימי כי האורח במלון, קרי התובע, החליק ונפל בשביל המוביל לחנייה. כותבת הדיווח, אשר היתה נוכחת בעת פינוי התובע לבית החולים, לא הגיעה להעיד ועל כן, נותר אך להסיק כי התובע אכן החליק על השביל כתוצאה ממי הממטרות.

 

הממטרות הופעלו מוקדם עקב תקלה במנגנון 


משנקבעה מהות התאונה, פנה השופט לבחון את אחריות בית המלון. לפי עדותו של מנהל המלון בעצמו, נראה כי אירעה תקלה במנגנון הממטרות והן הופעלו מוקדם מן המתוכנן. וכך, נרטב השביל המיועד לאורחי המלון, בשעת לילה מוקדמת מן הצפוי. מנהל המלון אף אישר בתצהירו כי לא היה מעקה לשביל ולא תאורה מתאימה המכוונת אליו באופן מיוחד.


על כן, לדברי השופט, התמונה המצטיירת מתיאורו של מנהל המלון בעצמו, הינה שביל רטוב יותר מהרגיל ומוקדם מהצפוי, תחת תאורה חלשה בשעת לילה. תיאור זה מתיישב היטב עם טענותיו של התובע בנוגע לרשלנות בית המלון.

 

ביהמ"ש: בית המלון הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו 


לפי כל אלה, קבע בית המשפט כי בית המלון הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, ופעל ברשלנות כלפי אורחיו. יחד עם זאת, עקב מצב בריאותו של התובע, והעובדה כי מצבו יכול היה להשפיע על יציבותו יותר מהאדם הממוצע, קבע לו השופט אשם תורם בשיעור של 40%.

 

יש לך שאלה? 

פורום תביעת ביטוח
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לבסוף, לאחר קביעת נכותו האורתופדית של התובע בשיעור של 25% ונכותו התפקודית בשיעור של 10%, חייב השופט את הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 157 אלף שקלים, בין השאר בגין הפסדי השתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' וכאב וסבל. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בשיעור של 20% מסכום הפיצוי שנקבע.